העליון דחה ערעור של אדם שהורשע בהריגה ונגזר עליו עונש של 8 שנות מאסר בפועל - פסקדין

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 2.8.2010, וגזר דין מיום 20.9.2010 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן), בת"פ 19597-03-10.

           בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בשתי עבירות של תקיפה, לפי סעיף 279 לחוק העונשין; ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

           בעקבות הרשעתו בדין, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 8 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו, 24.12.2010, ושתי שנות מאסר על-תנאי לבל יבצע, בתקופה של שלוש שנים, כל עבירה של אלימות פיזית כלפי אדם. המערער משיג על הרשעתו בעבירה של הריגה ועל חומרת עונשו.

עובדות כתב האישום

2.        באישום הראשון, שהוא האישום העיקרי בכתב האישום, נטען כי המערער הינו תושב סודן, יליד 1981, אשר הסתנן לתחומי מדינת ישראל מסיני ביום 18.10.2008, ושוחרר ממשמורת בה היה נתון, ביום 18.3.2009.

           ביום 24.2.2010 לפנות בוקר, בסמוך לשעה 05:20, בעת שהמערער ישב על מדרגה ברחוב הגר"א בדרום תל אביב, חלפה במקום המנוחה, אסתר גלילי ז"ל, ילידת 1942, לאחר שיצאה ממרכול, לא הרחק מביתה.

           בכתב האישום נאמר כי, מסיבה לא ברורה, הפילה המנוחה פח אשפה לכיוונו של המערער, ובסמוך לכך, התכופפה המנוחה "והתרוממה בתנועת זריקה לעבר הנאשם", לשון כתב האישום.

           בשלב זה, התרומם המערער ממקום מושבו, רץ לכיוון המנוחה ותקף אותה, שלא כדין, במכות חזקות בידו, לכיוון צווארה וראשה של המנוחה, אשר ניסתה להדוף אותו מעליה. לאחר מכן, הרפה המערער מהמנוחה, אשר הספיקה לצעוד מספר צעדים עד שהתמוטטה על המדרכה, כשהיא מחוסרת הכרה.

           בכתב האישום נטען כי המערער ניגש אל המנוחה, גחן מעל גופה וניסה להרים את פלג גופה העליון ולגרור אותה מהמקום, אך זאת ללא הצלחה. לבסוף, הותיר המערער את המנוחה במקום ועזב את זירת האירוע.

3.        צוות מד"א שהוזעק למקום, הצליח לבצע החייאה במנוחה ולהחזיר לה את הדופק. המנוחה פונתה לבית החולים ונפטרה בהמשך אותו יום.

           נטען בכתב האישום כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מתקיפתה על-ידי המערער, תקיפה שגרמה לנזק חמור במוח בעקבות דימום מסיבי תחת הקרום העכבישי.

           התביעה גורסת כי בתקיפתה של המנוחה ובהפקרתה לגורלה, גרם המערער למותה של המנוחה תוך אדישות לגורלה.

           למערער יוחסה, במסגרת אישום זה, עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

4.        באישום השני נטען כי ביום 24.2.2010 בין השעות 03:00 - 05:00 (היינו בשעות שקדמו לאירוע המתואר באישום הראשון), הסתובב המערער בדרום תל אביב ותקף שלושה אנשים, כמפורט להלן.

           בשעה 03:00 או בסמוך לכך, ברחוב הגר"א, תקף המערער שלא כדין אשה אלמונית, בכך שהתנפל עליה, אחז בה ביד אחת ובידו האחרת חבט בה במכות נמרצות שכוונו לפלג גופה העליון ולראשה. המערער הפסיק את התקיפה רק לאחר שהגיע אדם, שזהותו אינה ידועה, אשר חש לעזרת הקורבן והרחיק את המערער ממנה, והלה נמלט מהמקום.

5.        בשעה 03:45 לערך, תקף המערער אשה אחרת, אשר עמדה ברחוב הגר"א. המערער ניגש אליה, התנפל עליה וניסה לשדוד בכוח את תיקה, למרות התנגדותה. המערער חבט באשה והתיק נפל אל הרצפה. בשלב זה, התרחק המערער מהאשה, אשר נטלה את התיק ועזבה במהירות את המקום.

6.        בשעה 04:20 או בסמוך לכך, ברחוב בני ברק, טיפל אדם בשם אריאל שאער (להלן: המתלונן) ברכבו, בשל תקלה שנגרמה ברכב. המערער ניגש אל המתלונן, קילל אותו ותקף אותו, שלא כדין, במכת אגרוף שהונחתה על פניו. המערער הפיל את המתלונן ארצה והלה נאלץ לנשוך את המערער בידו, על-מנת שזה ירפה ממנו.

           כתוצאה מהתקיפה יוחסו למערער, בגדרו של אישום זה, שתי עבירות של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, בגין תקיפת שתי הנשים, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 בשל תקיפתו של המתלונן והחבלה שנגרמה לו.