העונש הראוי בעבירות על חוק הכניסה לישראל

בית משפט השלום בירושלים )כב' השופטת ש' דותן, סגן נשיא( גזר על המערער בת"פ
24883/03, בגין 3 מקרים של הסעת שוהים בלתי חוקיים: 10 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי
מע"ת שלא יעבור עבירה על פי חוק הכניסה לישראל, ושלילת רשיון לנהיגת רכב ציבורי
להסעת נוסעים למשך שנה מיום שחרורו. הערעור נסב על חומרת העונש.

בית המשפט החמיר בעונשו של המערער, בהביאו בחשבון, כי המערער ביצע עבירה נוספת כאשר
בית המשפט )כבוד השופט סולברג( שיחרר אותו ממעצר בתנאים מחמירים, וזאת לאחר שאמר לו
שחדל להוביל ברכבו נוסעים השוהים שלא כדין בישראל, אך התברר כי שכר רכב אחר, שבו
ביצע את העבירה האחרונה.

סניגורו של המערער, עו"ד אלי כץ, טען, כי העונש שהוטל על מרשו חורג במידה ניכרת מן
העונשים המוטלים על ידי בתי המשפט ברחבי הארץ בגין מעשים דומים. הוא הגיש לעיוננו
אסופת פסיקה רחבת היקף, ממנה עולה כי רמת הענישה נופלת בהרבה מן העונש שגזרה הערכאה
הראשונה.

ב"כ המשיבה הפנה לפסק דינו של בית משפט זה )בהרכב אחר( בע"פ 6439/02. באותו ענין
נדונו שני ערעורים, בהם נסקרו הפסיקה ומדיניות הענישה. העונש שהוטל באותו עניין היה
5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.