העובד חתם על הסכם הפרישה המוקדמת מרצונו - אין בסיס לטענת הכפייה והעושק. - פסקדין

1.         לפנינו תביעה במסגרתה עותר התובע לביטול הסכם פרישה עליו חתם בנוסף עותר התובע לתשלום שכר עבודה ותנאים נלווים מיום פרישתו מעבודתו ועד ליום הגשת התביעה.

2.         רקע עובדתי :

א.        הנתבעת היא חברה ליצור ושיווק תוצרת חקלאית טריה, התובע, יליד ינואר 1941, החל לעבוד במסגרתה מחודש אוקטובר 1986 ועד ליום 31/12/04.

ב.         ביום 04/01/05 בהיות התובע בן 64.5 שנים, חתם על הסכם סיום יחסי עבודה ופרישה לפנסיה מוקדמת (להלן: "הסכם הפרישה") .

ג.         ביום 18/01/05 חתם התובע על כתב ויתור (להלן: "כתב הויתור") במסגרתו אישר קבלת סך של 162,445 ש"ח מהנתבעת ובהתאם התחייב כי לא תהיינה לו כל טענות או דרישות כלפי הנתבעת ביחס לעבודתו או לסיומה.

ד.         הנתבעת פנתה לתובע לראשונה בהצעה לפרוש פרישה מוקדמת בחודש אוגוסט 2003, בהמשך בחודש פברואר 2004 ובסוף שנת 2004 נערכו עם התובע שיחות נוספות, במהלכן הציעה לו הנתבעת לפרוש פרישה מוקדמת כאמור במסגרתן אף הוצג בפניו חישוב מענק פרישה רלוונטי. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות עריכתן של פגישות אלו כמו גם באשר למשמעותן.

ה.        בחודש מאי 2006 קיבל התובע הודעה מקרן הפנסיה בה היה חבר "קרן הגמלאות המרכזית" (להלן: "קג'ם") לפיה הנתבעת חדלה מלהעביר לידיה הפרשות מתאימות, בעקבות הודעה זו פנה התובע לנתבעת (נספח ה/1 לתצהיר  סטולר, מנהלת כח אדם בנתבעת) וטען כי עליה לבצע הפרשות מתאימות לקג"ם עד הגיעו לגיל פרישה כמפורט ב חוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004 (להלן: "חוק גיל פרישה"). משדרישתו האמורה של התובע נענתה בשלילה הגיש התביעה שלפנינו.

3.         בדיון שנערך לפנינו העידו התובע ואשתו וכן מר אריה מנדל, עובד הנתבעת שהיה במועדים הרלוונטים יושב ראש ועד העובדים (להלן: "מנדל") מטעם הנתבעת העיד דוד הראל (להלן: "הראל") שהיה במועדים הרלוונטים מנהל מחסן במרכז הלוגיסטי החדש של תנובה (להלן: "מרלו'ג") וכן שרה (אייקי) סטולר (להלן: "סטולר") מנהלת משאבי אנוש בנתבעת.

            להלן נפרש טענות הצדדים בהרחבה.

4.         טענות התובע :

א.        התובע הועסק בנתבעת 18 שנים מתוכם 6 שנים כמנהל צוות ו-12 שנים כמנהל משמרת חלב ותוצרת, התובע שהשקיע מזמנו ומרצו עבור הנתבעת נאלץ לסיים עבודתו במסגרת פרישה מוקדמת, לאחר שהנתבעת הפעילה עליו לחצים מתמשכים.

ב.         כשנתיים טרם פרישתו החלו הממונים על התובע להפעיל עליו מסכת לחצים בכדי שיאות לפרוש בפרישה מוקדמת.

ג.         בחודש אוקטובר 2004, בעקבות העברת המחסן- המרכז הלוגיסטי בו עבד התובע (להלן: "המחסן הישן") למחסן חדש (להלן: "מרלו'ג"), הציבה הנתבעת בפני התובע שתי חלופות, האחת, מעבר למחסן החדש בתפקיד של מלגזן, תפקיד הנופל לאין שיעור מזה אותו ביצע התובע אותה עת ולחלופין, יציאה לפנסיה מוקדמת. התובע הבהיר כי אינו מעוניין לפרוש.

ד.         התובע נאלץ לעבוד כמלגזן, עבודה שכרוכה במאמץ פיזי רב ובוצעה בתאי קירור שלא התאימו לתובע לאור גילו ונסיונו. בעקבות כך, סבל התובע ממתח ודיכאון.

ה.        בחודש דצמבר 2004 פנו אל התובע מנהלי הנתבעת וכבפעמים הקודמות, הציעו לו לפרוש פרישה מוקדמת. מיואש מתפקידו הנוכחי, חתם התובע על הסכם פרישה שנוסח בלעדית על ידי הנתבעת (נספח א' לתצהיר התובע- נספח ו' לתצהיר סטולר). במעמד החתימה על ההסכם קיבל התובע הסבר קצר מסטולר לפיו יקבל את מלוא התנאים הסוציאליים להם זכאי עד גיל פרישה, מבלי שנאמר לו כי מדובר בגיל 65. 

ו.         במעמד החתימה כמו גם ביתר הפגישות שנערכו בין התובע לנתבעת בכל הנוגע לפרישתו המוקדמת לא נכח נציג הועד על מנת שיסייע בידי התובע לעמוד על זכויותיו כנדרש. בנוסף, התובע חתם על הסכם הפרישה מבלי שנכח במקום בן משפחתו ומבלי שהיה בידו להתייעץ בנדון.

ז.         התובע חתם על הסכם הפרישה תחת כפיה לאור הלחצים שהופעלו עליו עובר לפרישתו ונסיבות חתימתו ובנסיבות העניין מתקיימת אף עילת העושק כמפורט בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973.

ח.        התובע עותר לביטול הסכם הפרישה ומשכך, עותר לפיצוי כספי מתאים כמפורט להלן:

(1)        הנתבעת חדלה מלהעביר כספים לקג"ם עם הגיע התובע לגיל 65 זאת, בניגוד להסברים שקיבל עובר לחתימתו על הסכם הפרישה. אי העברת הכספים לקג"ם מהווה פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של התובע ולאור האמור, עותר התובע לתשלום הסך של 22,572 ש"ח בגין אי הפרשה לקרן פנסיה מחודש ינואר 2006 ועד למועד הגשת התביעה.