העדר שיתוף בנכסים בין ידועים ציבור

1. תביעה רכושית של שלושה ילדים כנגד זוגתו לחיים של אביהם המנוח (להלן – "המנוח"). לוז התביעה הוא טענת התובעים לזכות ברכוש המוחזק או הרשום על שם הנתבעת, מפאת זכותו הנטענת של אביהם המנוח, בשל הלכת שיתוף הנכסים בין בני זוג. התובעים כולם בגירים, בשנות הארבעים והחמישים לחייהם, ואילו הנתבעת בת 83 שנים. המנוח הלך לבית עולמו לפני כשלוש שנים, עת היה בן 77 שנים.

1. הצדדים ובפרט הנתבעת ובאי כוחה המלומדים, הכבירו טיעונים וראיות לרוב, אף למעלה מן הצורך, ובשל כך התקיימו חמש ישיבות הוכחות וישיבת סיכומים בעל פה. זאת בנוסף לשתי ישיבות קדם משפט. בית המשפט נדרש ללא פחות ממאה החלטות ביניים ולמעלה מאלף עמודי פרוטוקול. בהתחשב "בנפח" הניכר של ההליך אנסה לקצר ככל הניתן פסק דיני זה, ולהתמקד בעיקרי הדברים מבלי להתעכב על עניינים שוליים, אשר אין בהם כדי להשפיע על התוצאה.

טענות התובעים

1. התובעים הם כאמור ילדיו של המנוח, מר ש.. ז"ל, והנתבעת הייתה בת זוגו של המנוח וידועתו בציבור, בארבעים השנים האחרונות עד פטירתו. בשנת 1973 בעודו נשוי לגברת XXX. ז"ל (להלן – XXX."), הכיר המנוח את הנתבעת והחל לקיים עמה מערכת יחסים זוגית. לטענת התובעים, עד מהרה החלו המנוח והנתבעת (להלן, שניהם יחדיו - "בני הזוג") לנהל משק בית משותף מלא כבעל ואישה לכל דבר. המנוח לא הסתיר ממשפחתו את עצם קיומה של חברתו החדשה, ואף חלק זמנו בין בית משפחתו ברח' פלוני שבעיר אלמונית, לבין ביתה של הנתבעת ברח' פלוני בפלמונית. המשפחה התנהלה כך שנים, עד עזיבת המנוח את בית המשפחה בעיר אלמונית.

1. על אף שהמנוח זנח את אשתו, נותרו השניים נשואים עד פטירת ת.פ., בשנת 1988. לאור זאת ובהעדר צוואה מאת ת.פ., המנוח ירש מחצית מעיזבונה, אשר שוויו הסתכם "בסכום עתק" והעשיר את התא המשפחתי החדש של המנוח, ממנו נהנתה גם הנתבעת. לאחר פטירת ת.פ., נמכר הבית בעיר אלמונית בסכום של כ - 680,000$, כאשר המנוח קיבל לידיו שלושה רבעים מסכום זה (מחצית מכח זכויותיו המקוריות בבית ורבע נוסף מכח היותו יורש של ת.פ.). המנוח אף ירש קרקעות בישוב פלוני, שהיו שייכות להורי ת.פ. (והועברו אליה עוד בחייה), בנוסף, קיבל לידיו כסף רב, קופות פנסיה ותכשיטים. התובעים מאידך קיבלו מעיזבון ת.פ. סך של 300,000$ כל אחד. ראו: סעיף 18 לכתב התביעה.

1. מערכת היחסים של בני הזוג הלכה והעמיקה והתפרשה אף למיזמים עסקיים. בשנת 1976 הקימו המנוח והנתבעת את חברת "X. בע"מ" (להלן – "חברת X."), חברת טיולים שעד לחתימת הסכמי השלום עם מצרים, ארגנה טיולים ב**, ולאחר מכן, שיווקה טיולים למדבר יהודה. בני הזוג אף פתחו והפעילו פונדק בשכונת XXX (שאינו פעיל כיום), אותו שיפצו והשכירו לתיירים. כן הקימו הוצאת ספרים הנקראת "חברת ס. הוצאת ספרים", אשר מניבה רווחים מעטים עד היום.

1. בשל העובדה שבני הזוג חיו חיי שיתוף מוחלט, קיבלה הנתבעת לידה את חלקו הארי של עיזבון ת.פ. לאור האמור, הנתבעת שלטה ביד רמה בכספי העיזבון, ובכך יצרה מערכת יחסים שאופיינה בתלות המנוח בנתבעת. הנתבעת אף הביאה את המנוח למצב בו היה עליו להתחנן בפניה, בכדי שתיתן לו סכומי כסף, על מנת לכלכל את צרכיו. אחת הסיבות להשתלטותה הכלכלית של הנתבעת על המנוח הייתה, "התמכרויותיו הקלות" של המנוח להגרלות "חיש גד", ולאוסף הבולים המקצועי שהיה ברשותו. הנתבעת אף הגדילה לעשות ושלחה ידיה אל מעט מחשבונות המנוח שהיו בשליטתו, כשהיא מנהלת את חיי המנוח ומחליטה עבורו על מה יוציא את כספיו. כך, הלכה למעשה, הפכה שליטת הנתבעת בכספים למוחלטת. ראו: סעיפים 22-26 לכתב התביעה.

1. לאחר מספר שנים רכשו הנתבעת והמנוח נכס ברח' ** בXXX (להלן –"הבית") (בכתב התביעה נכתב בטעות "YYY"), ששוויו היום מוערך על ידי התובעים בסך 20 מיליון שקלים חדשים. רכישת הבית מומנה, בעקיפין, אף מכספי עיזבון ת.פ.  הבית שימש למגורי בני הזוג במשך כמה עשורי שנים. בנוסף לבית, רכשו השניים דירה בעיר פלונית שבארץ אחרת, אשר נמכרה לפני מספר שנים בסכום של 750,000 מטבע זר. לטענת התובעים, מחצית מכספי המכירה שייכים למנוח.

1. הודות להתעשרות המנוח מכספי עיזבון ת.פ., ויחד עם הונה האישי של הנתבעת, חיו בני הזוג ברמת חיים גבוהה בבית מפואר, בו הועסק עובד משק – בית כדרך קבע. בני הזוג התגוררו תחת קורת גג משותפת קרוב לארבעה עשורים וניהלו חיי משפחה ומשק בית משותף כבעל ואישה עד פטירת המנוח בביתם המשותף. משכורתו וחסכונותיו של המנוח, לרבות כספי הירושה, שימשו את הנתבעת והתערבבו בממונה האישי. בני הזוג רכשו נכסים יחדיו, טיילו בעולם, אירחו את ילדי המנוח לארוחות משפחתיות, הקימו והפעילו עסקים משותפים והיו מוכרים לכל כזוג נשוי.