העדר זכות קיזוז של תשלומי פצויים של הועדה המקומית לתכנון ובניה מגביית כספי היטלי השבחה

1.         רקע:

1.1        התובעת הינה מועצה  מקומית, והנתבעת הינה ועדה מקומית לתכנון ובניה אשר הוקמה כדין עפ"י חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

            הנתבעת כוללת תחת תחום אחריותה מרחב תכנון של מספר רשויות מקומיות, בהתאם לסעיף 19 לחוק, וביניהן התובעת.

1.2        בהישען על הוראות סעיף 196 א' לחוק, גובה הנתבעת היטלי השבחה מבעלי מקרקעין הנמצאים במרחב התכנון שלה.

1.3        התוספת השלישית לחוק (להלן: "התוספת") עוסקת כולה בנושא היטל ההשבחה, לרבות בשאלת חלוקת ההיטל וייעודו.

            סעיף 12 לתוספת קובע:

            " במרחב תכנון מקומי שבתחומו נמצאות יותר מרשות מקומית אחת, כאמור בסעיף 19 לחוק זה, יועברו לרשות המקומית או ליישוב הנמצא בתחום מרחב התכנון האמור ואינו רשות מקומית, הסכומים שייגבו כהיטל בשל מקרקעין שבתחומם, לאחר ניכוי המגיע מהם לועדה המקומית לפי סעיף 24 לחוק זה, לצורך המטרות המפורטות בסעיף 13".

            (ההדגשות שלי נ.א.)

            סעיף 13 לתוספת קובע:

            " סכומים שנגבו כהיטל מיועדים, אחרי ניכוי הוצאות הגביה לרבות הוצאות של ערעור לפי תוספת זו, לכיסוי ההוצאות של הועדה המקומית או של רשות מקומית אשר הועברו לה לפי סעיף 12 להכנת תוכניות במרחב התכנון או בתחום הרשות המקומית, לפי העניין, ולביצוען, לרבות הוצאות פיתוח ורכישת מקרקעין לצורכי ציבור, כפי שהוגדרו בסעיף 188 לחוק זה , ולרבות הוצאות שימור אתר או הפקעתו לפי התוספת הרביעית".

            (ההדגשות שלי נ.א.)

            סעיף 24 לחוק קובע לעניינינו בסעיף (ב ):

            "היה מרחב התכנון כולל תחום של כמה רשויות מקומיות תערוך הועדה המקומית בכל שנה הצעת תקציב המראה את אומדן הכנסותיה והוצאותיה, והועדה המקומית רשאית בתקציב כאמור להטיל על הרשויות המקומיות שבתחומה תשלומי כסף למימון התקציב, לפי מכסות שתקבע".

            (ההדגשות שלי נ.א.)

2.         גדר המחלוקת:

2.1        התובעת טוענת כי נכון ליום 31.12.06, ובהסתמך על כרטסת הנהח"ש של התובעת, חייבת לה הנתבעת סך של 742,076 ש"ח בגין היטלי השבחה ואגרות שנגבו על ידה מתושבי ראש פינה, ולא הועברו לתובעת כפי הנדרש על פי דין.

            התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

2.2        בדיון שהתקיים בבקשת הרשות להתגונן, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית במסגרתה צומצם גדר המחלוקת שביניהם לשאלה משפטית אחת והיא:

שאלת זכותה של הנתבעת בהתאם לדין לחייב או לקזז סכום ששולם ע"י הנתבעת לחב' נורסט בע"מ כפיצויים בהתאם לסעיף 197 לחוק, מהתשלומים המגיעים לתובעת מהנתבעת.