העברת 3 קטינים למשמורת אמם - פסקדין

1.         ההליך

1.1       בפסק דין זה הנני נדרשת להכריע בשאלת משמורתם של שלושה מבין ארבעת ילדיהם של בעלי הדין, הקטינים: ש', ד' ו-א' (להלן - "הילדים").

1.2       תחילתם של ההליכים המשפטיים בתביעה שהוגשה על ידי האם, התובעת (להלן - "האם"), ביום 30.5.02, כנגד האב, הנתבע (להלן - "האב"), בה עתרה, כי בית המשפט ייתן פסק דין הקובע, כי משמורתם של כל ארבעת ילדיהם של בני הזוג, הילדים וכן הבת ח', שכיום הינה בגירה, תהיה בידיה.

1.3       האב הגיש כתב הגנה, בו טען, כי, נוכח הנסיבות שיפורטו בהמשך פסק הדין, יש לקבוע שמשמורתם של הילדים תהיה בידיו.

1.4       בדיון, אשר התקיים ביום 12.11.02, בהסכמת בעלי הדין, מונה מכון וגנר  כמומחה (להלן - "המכון") לצורך עריכת אבחון מסוגלות הורית להורים ולמתן המלצות בנושא הסדרי הראיה שבין הילדים לבין ההורה הלא משמורן.

1.5       חוות דעתו של המכון הוגשה לבית המשפט ביום 25.3.03 (להלן - "חוות הדעת"); בחוות הדעת הומלץ, כי משמורתם הזמנית של הילדים תועבר לאב לאלתר; הילדים יוכרזו כקטינים נזקקים, ויהיו בפיקוח פקידת סעד לחוק הנוער; האב יהיה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי הדרכתי; הילדים ד' ו-א' יאובחנו על ידי המכון להתפתחות הילד, ויטופלו בטיפול פסיכולוגי פרטני; וכי בשלב זה הסדרי הראיה בין האם לבין א' ו-ד' יהיו בפיקוח. 

1.6       בדיון, אשר התקיים ביום 1.5.03, הורתי, כי יוגש תסקיר משלים על ידי המחלקה לשירותים חברתיים, ובו, בין השאר, התייחסות להמלצות חוות הדעת; כמו כן, התבקש המכון להמציא חוות דעת משלימה אודות ההשלכות של אי-אימוץ ההמלצות ו/או קבלתן.

1.7       ביום 15.5.03 הוגש לבית המשפט תסקיר סעד, ובו המלצות שונות מהמלצות המכון, שעיקרן, כי בשלב הזה הילדים יישארו במשמורת האם.

1.8       ביום 5.5.03 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם המכון, בה חזר המומחה, ד"ר ב. וגנר (להלן - "ד"ר וגנר" או "המומחה") על המלצותיו והדגיש, כי נוכח מצבם של הילדים ניתן לעכב את העברת משמורתם עד לתום ההליכים המשפטיים (להלן - "חוות הדעת המשלימה").

1.9       ביום 28.5.03 התקיים דיון בנוכחות פקידת הסעד, הגב' אליה אדלר, וד"ר וגנר; במהלך הדיון האמור הביע ד"ר וגנר חששות כבדים למצבם של הילדים, אם וככל שיושארו במשמורתה של האם, ועמד על הצורך בהעברתם המידית למשמורת האב (ראה פרוטוקול הדיון, עמ' 3 - 5); בתום הדיון הסכימה האם, כי הילדים יועברו למשמורת האב באופן זמני; כמו כן, הוסכם, כי יינקטו הליכים להכרזת הילדים כ"קטינים נזקקים".

1.10     ביום 15.7.03 הוכרזו הילדים כ"קטינים נזקקים".

1.11     ביום 20.7.03 הועברו הילדים למשמורת האב, תוך תיאום עם רשויות הרווחה; נקבע, כי הסדרי הראיה בין האם לבין הילדים ייקבעו על ידי פקידת הסעד ויהיו בפיקוח.

1.12     במהלך התקופה, מאז שהילדים עברו למשמורת האב, המשיך האב בקשר עם מכון וגנר, בהיקף של פגישה אחת לחודש לערך, אשר הוגדר על ידי ד"ר וגנר כ"מעקב"; כמו כן, טופלו האב והילדים אצל הפסיכולוג ד"ר ישראל פרלמוטר.

1.13     ביום 22.6.04 הוגש לבית המשפט תסקיר סעד.

1.14     בתום שנה, ביום 1.8.04, התקיים דיון נוסף בהליכי הנזקקות; בתום הדיון ובהסכמת בעלי הדין, כולם, ובשים לב לעובדה, כי במהלך השנה טופל האב באופן פרטי ואישי על ידי ד"ר וגנר, מונתה ד"ר ש. דיאור (להלן - "ד"ר דיאור") כמומחית, לצורך מתן חוות דעת נוספת בשאלת הארכת הכרזת הילדים כקטינים כנזקקים, משמורתם של הקטינים והקשר בינם לבין ההורה הלא משמורן; כמו כן התבקשו המלצות טיפוליות, ככל שתידרשנה כאלה.

1.15     לבקשת ד"ר דיאור, לאור מצבם של ההורים, מונתה גם היחידה למסוגלות הורית בבית החולים איכילוב, על מנת לערוך לבעלי הדין אבחון פסיכיאטרי משלים.

1.16     חוות הדעת של ד"ר דיאור הוגשה לבית המשפט ביום 15.11.04 (להלן -  "חוות הדעת הנוספת"); בחוות הדעת הנוספת הומלץ, כי הילדים יועברו לאלתר למשמורת האם.

1.17     במהלך הדיון שהתקיים ביום 2.12.04, לאור ממצאי חוות הדעת של ד"ר דיאור ובהסכמת בעלי הדין הוארכה הכרזת הנזקקות של הילדים לשנה נוספת החל מאותו מועד, דהיינו עד ליום 2.12.05.

1.18     נוכח הסתירה הבולטת בין ההמלצות בחוות הדעת של ד"ר דיאור לבין ההמלצות בחוות דעתו של ד"ר וגנר, נקבעה ישיבה לחקירה סימולטנית של המומחים, ליום 14.3.04. כמו כן, ברוח חוות הדעת של ד"ר דיאור, ובתיאום עם רשויות הרווחה, נקבעו מפגשים בין האם לבין הילדים בביתה ללא פיקוח.