הע"ז 7854-09-14 - פסקדין

בפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום בשל אכיפה בררנית ולחילופין להורות על הימנעות מהרשעתם.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את נימוקיי הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות על כל ראשה וחלקיה, ולהלן טעמיי.

1. בקשתם של הנאשמים נסמכת על הטענה כי לאחר שקיבלו לידיהם מסמכים שונים במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, הסתבר להם, כי במקרה של בני הזוג שבירו, הוריה הקשישים של הנאשמת 1, נמנעה המאשימה מלהגיש כתב אישום, וזאת חרף העובדה שהוטלו על מר שבירו קנסות קודמים בגין העסקת עובד זר וחרף העובדה שקיימים 2 תיקים נוספים כנגדו הנמצאים בשלבי חקירה וחרף העובדה שהיתה קיימת המלצת תובע להעמדי לדין – המלצה שלא נתקבלה ע"י התובע הראשי אצל המשיבה.

2. לטענתם, נסיבות אלה, מלמדות כי ניהול הליך פלילי כנגדם, חלף הטלת קנס מנהלי, עולה כדי אכיפה בררנית.

3. לחילופין, עותרים המבקשים לכך שבית הדין יימנע מלהרשיע אותם, וזאת בשל העובדה שהם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי, הורים ל- 3 ילדים, והנזקים הבלתי הפיכים והבלתי פרופורציונאליים, כדבריהם, שייגרמו להם, אם יורשעו. יצוין, כי המבקש 1 הנו עמיל מכס בעיסוקו ואילו הנאשמת 2 הנה מתווכת נדל"ן מורשית. לטענתם, הרשעתם עלולה לגרור את שלילת רשיונותיהם.

4. בתגובתה, הקדימה המאשימה וטענה, כי אין מקום לדון בבקשת הנאשמים להימנע מהרשעתם, וזאת נוכח העובדה שטרם הורשעו בדין. לגופו של עניין, הוסיפה כי לא הוכח כל נזק קונקרטי שעלול להיגרם להם, מעבר למשמעות שיש באופן רגיל להרשעתו של אדם בפלילים.

5. עוד הוטעם, כי העבירות נשוא כתב האישום אינם מסוג העבירות שנושאות עמן קלון, ואין בדעת המאשימה לבקש זאת. לפיכך, אין רלוונטיות לטענות הנאשמים ביחס לפגיעה במשלח ידם. היעתרות לבקשה, תרוקן מתוכן את הרציונאל המונח בבסיס הכלל כי יש להרשיע את מי שהורשע בדין, למעט אם מתקיימות נסיבות חריגות.

6. ביחס לטענה בדבר אכיפה בררנית, טענה המאשימה, כי פעלה בהתאם להוראות החוק ובהתאם להנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה ביחס לשימוש בסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות.