הע"ז 7680-10-14 מדינת ישראל נ' גדעון רוס ואח'

בפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם בגין עבירות על סעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – "החוק").

אקדים אחרית לראשית ואצין, כי לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואלו הם טעמיי.

טענות הנאשמים

1. לטענת הנאשמים, ביום 03.10.11 הוגש כנגדם כתב אישום בגין מסכת עובדתית זהה למסכת העובדתית של כתב האישום נשוא תיק זה (להלן – "כתב האישום הראשון").

2. בסמוך לאחר קבלתו, הגישו הנאשמים בקשה לביטול כתב האישום הראשון, אלא משתגובת המאשימה לבקשה לא נמסרה, הורה בית הדין בהחלטתו מיום 15.12.13 על ביטול כתב אישום זה.

3. כשנה לאחר מכן, הוגש כתב האישום בתיק דנן, ללא קבלת אישור מהיועץ המשפטי לממשלה, וזאת בניגוד לסעיף 94(ג) לחסד"פ.

4. בנוסף, טענו הנאשמים כי בכל הזמנים הרלוונטיים לביצוע העבירה לכאורה, פעלו הם בתום לב, שכן העובדת הזרה שעבדה בביתם הציגה בפניהם מצג לפיו היא ממוצא יהודי ונמצאת בהליכים לקבל מעמד חוקי בארץ. עוד טענה בפניהם כי ילדיה לומדים במערכת החינוך בישראל, היא מוכרת ע"י שלטונות ההגירה ואינה מועמדת לגירוש.

5. לא היה מקום להגיש את כתב האישום וזאת לאור החלטת הממשלה מס' 2183 שלא לאכוף את החוק בגין העסקת עובדים זרים, שהם או ילדיהם נמצאים בסטאטוס דומה לזה של העובדת שהועסקה בביתם.

6. מן הראוי להמיר את כתב האישום בקנס מנהלי, שכן הגשת כתב אישום בנסיבות המקרה הנה צעד דרסטי ובלתי מידתי, וזאת לאור הוראותיו של חוק העבירות המנהליות והרציונאל שעמד בבסיס חקיקתו.