הע"ז 7551-10-14

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדים זרים שלא על פי היתר כדין וללא ביטוח רפואי, בניגוד להוראות סע' 2(א)(1) ו-(2), 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

2.מטעם המאשימה העידו מר רואד דגש, רכז ברשות האוכלוסין וההגירה שהשתתף בביקורת בבית הנאשמים, מר שחר לוי כחלון, רכז מודיעין ברשות אשר הציג תעודות עובד ציבור בהתייחס לעובדות הזרות הנזכרות בכתב האישום, ומר אלי ממן, חוקר מטעם הרשות, אשר חקר את הנאשמים בעקבות הביקורת.

3.לאחר שמיעת ראיות המאשימה העלה ב"כ הנאשמים טענת אין להשיב לאשמה.

4.אלה טענות הנאשמים:

א.ראיות המאשימה הושגו שלא כדין. כניסת הפקחים לביתם של הנאשמים נעשתה שלא על פי חוק, ללא צו שיפוטי, תוך פגיעה בפרטיותם של הנאשמים ובניגוד להוראות חוק הכניסה לישראל וחוק עובדים זרים, לעניין סמכויות פקח.

לפיכך יש לפסול את כל הראיות שהושגו כתוצאה מכניסה וחיפוש בביתם של הנאשמים, מכח דוקטרינת הפסילה הפיסקתית.

ב.גם אם יוחלט שלא לפסול את הראיות שהושגו באופן לא חוקי, אין די בראיות שהוצגו במסגרת פרשת התביעה כדי לבסס את היסוד העובדתי והנפשי של העבירות נשוא כתב האישום ובפרט את יסוד ההעסקה של העובדות הזרות על ידי הנאשמים. על פי הודעתו של הנאשם 1, במועד הביקורת העובדות הזרות לא הועסקו על ידי הנאשמים אלא אך התגוררו בביתם למשך תקופה קצרה עד לחזרתן לארץ מוצאן. זאת לאחר שהועסקו בסיעוד אצל אמה של הנאשמת 2, עד לפטירתה בחודש 3/14.

ג.מחדלי המאשימה, אשר לא טרחה לגבות עדות מוקדמת מהעובדות הזרות טרם גירושן, גרמו נזק ראייתי לנאשמים, לצורך הוכחת טענתם כי העובדות הזרות לא הועסקו על ידם במועדים הרלוונטים לכתב האישום.

המסגרת הנורמאטיבית

5.סע' 158 לחוק סדר הפלילי קובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין; הוראות סעיפים 182-183 יחולו גם על זיכוי גם לפי סעיף זה".

על מנת לזכות את הנאשם בשלב זה, יש לבחון האם אין בראיות שהוגשו מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה, אפילו יינתן בהן מלוא האמון ויוענק להם מלוא המשקל הראיתי.