הע"ז 7385-03-15 - פסקדין

בפניי "טענה מקמית" שהגיש הנאשם, באמצעות ב"כ, ביום 29.5.16 ושוב ב-5.6.16.

טוען הנאשם

כי יש להורות על ביטול כתב האישום כנגדו, בהתאם לסעיף 149 (10) לחסד"פ, כתב אישום המייחס לנאשמים העסקה שלא כדין, העסקה ללא ביטוח רפואי כחוק ובניגוד לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 ("החוק").

הנאשמת נחקרה במשרדי רשות האוכלוסין, בעוד שהנאשם לא נחקר ולא מסר גרסה – ואעפ"כ הוגש נגדו כתב אישום.

בחומר החקירה אין אישור מסירה למבקש.

בכך שלא נחקר תחת אזהרה טרם הגשת כתב אישום – נפגעו מהותית זכויותיו החוקתיות ומשכך, יש לבטל כתב האישום בשל טענה של הגנה מן הצדק [ע"פ (חיפה) 1584/04 פלוני נ' מ"י, נבו, ניתן 3.2.05); ע"פ (מחוזי חיפה) 3730/03 מד"י נ' מוסטפא אגבאריה, נבו, ניתן 11.3.04; תו"ב 15398-03-10 ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' שיח מוחמד 16.1.13; תו"ב 3507-07-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה רחובות נ' יוסף לזר, 13.1.16; 44015-04-12 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' נאסר 12.6.14].

בהחלטה מ-5.6.16 נתבקשה התייחסות המבקש להחלטה אחרונה שניתנה.

בתגובתו מ-7.6.16 טען הנאשם, כי יש לו זכות קנויה לטעון טענות מקדמיות, שהן טענות משמעותיות. בטענות מקדמיות יש משום להשפיע באופן מהותי ויסודי על מערך זכויותיו במשפט בו הוא נאשם.

ההחלטה אם לעשות שימוש בזכותו של הנאשם היא משמעותית וחשובה, חלק מהמרחב והפררוגטיבה השמורה להגנה, כיצד לשמור על זכויות הנאשם בייצוג הולם.