גזר דין 7246-08-13, 11147-04-14

בישיבת ההקראה שהתקיימה בפני ביום 15.11.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירות של העסקת עובד זר שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק"), וזאת בשני כתבי אישום שונים.

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען, כי מתחם הענישה במקרה הנדון, צריך להיקבע בין 25% ל-70% מהקנס המרבי, שעומד על 58,400 ₪, לכל עבירה. כן, ציין כי בהתאם לתיקון 15 לחוק עובדים זרים שנכנס לתוקף ב-12.7.12, עובר לביצוע העבירות בהן הודו הנאשמים, נקבע שהרף התחתון צריך להיות מינימום הקנס המנהלי שהוטל לו היה מוטל עליהם קנס מנהלי, כאשר בעניינו כפל הקנס המנהלי היה 10,000 ₪ על כל עבירה.

עוד טען, כי מדובר בעבירות שביצוען מהווה פגיעה לא רק באפשרויות התעסוקה של עובדים ישראלים אלא גם פגיעה בזכויות הסוציאליות של עובדים זרים המועסקים ללא ביטוח רפואי. ב"כ המאשימה הוסיף וציין, כי חלקם של הנאשמים בביצוע העבירה היה מלא וכי העובדות הזרות שהועסקו בביתם, שלא כדין, גם התגוררו בביתם.

לגבי כתב האישום הראשון (7246-08-13) מדובר בתקופת העסקה של לפחות 3 שבועות, עם הלנה, וגבי כתב האישום השני (11147-04-14), מדובר בתקופת העסקה לפחות שבועיים עם הלנה, וזאת לאחר שהנאשמים ידעו על האירוע הראשון ובחרו להעסיק עובדת זרה אחרת.

לאור האמור לעיל, עתר ב"כ המאשימה לכך שביה"ד יגזור על הנאשמים בגין כתב האישום הראשון קנס בסך 23,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין, וכן קנס בסך 10,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי.

ביחס לכתב האישום השני, עתר לכך שיוטל קנס בשיעור של 50% מהקנס המרבי, דהיינו 29,200 ₪ ולגבי עבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי - 12,000 ₪.

ב"כ המאשימה סיכם באומרו, כי הקנסות המבוקשים משקפים רמת ענישה לא חמורה במיוחד, והם קרובים לרף התחתון המינימלי. עוד עתר לכך שבית הדין יחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו למשך 3 שנים.