הע"ז 51052-01-14 מדינת ישראל נ' מלכה ואח'

1.הנאשמים הורשעו בהעסקת עובדת זרה במשק בית ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על פי סעיפים 2(א)(1) ו- (2), 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") ובצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") הודתה בעובדות והורשעה על פי הודאתה.

הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע לאחר שמיעת ראיות.

טיעוני הצדדים לעונש – 

3.המאשימה טענה כי העבירות על חוק עובדים זרים הפכו למכת מדינה והפסיקה עמדה על חומרתן.

מדובר בהעסקה ממושכת של שנה במתכונת לינה. מדובר בעובדת אשר שהתה בארץ באשרת תייר.

מדובר בעבירות שהמניע להן הוא כלכלי ויש להטיל סנקציה כספית משמעותית ומרתיעה.

המאשימה מציינת כי תיקון 15 לחוק עובדים זרים מיולי 2012 אינו חל ישירות אך ניתן להבין ממנו את החומרה שמייחס המחוקק לעבירה.

בנסיבות הענין טווח הענישה הראוי הוא בין 20% ל- 80% מהקנס הפלילי המקסימלי.

המאשימה מבקשת לגזור על הנאשמת 18,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין ו- 7,000 ₪ בגין אי עריכת ביטוח רפואי.

אשר לנאשם 2, בשל מעורבותו הפחותה בהעסקה מבוקש לפסוק קנס של 16,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין ו- 5,000 ₪ בגין אי עריכת ביטוח רפואי.

כן מבוקש לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום.