הע"ז 50315-05-14 מדינת ישראל נ' עוזיאל ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 16.12.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בזוג נאשמים שמנהל משק בית משותף, אשר העסיק במשך תקופה של חודשיים עובדת זרה שהיתה ללא כל אשרה.

בנסיבות אלה, טענה, טווח הענישה הראוי הינו בין 15,000 ל- 40,000 ₪ בגין העבירה של העסקה שלא כדין ועתרה כי יושת קנס בסך 17,000 ₪; ואילו ביחס לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי , הטעימה כי טווח הענישה המקובל נע 6,000 ₪ ל- 10,000 ₪ וכי המדינה עותרת להשתת קנס בסך 7,000 ₪.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסק דין שיצא זה לא מכבר מבית הדין הארצי לעבודה (ע"פ 57160-01-14 – להלן – "הלכת חדוות הורים") בנוגע לחומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים.

עוד טענה כי משמדובר בעבירות כלכליות, הרי שהקנס צריך להיות משמעותי, להלום את חומרת העבירה ואת אופייה ולהוות הרתעה למעסיקים אחרים. בעניין זה, הפנתה את בית הדין לתיקון לחוק שהחמיר את הקנסות.

בנוסף, טענה כי הואיל ומדובר בהסדר טיעון פתוח, הרי שחרף הודאת הנאשמים, רף הענישה צריך להיות בדומה לתיקים בהם הושתו קנסות לאחר ניהול הוכחות והפנתה לתיק עה"ז 40813-09-12, שם השית ביה"ד קנס בסך 15,000 ₪ בגין העסקה בת חודש ימים בלבד עם לינה לסירוגין וללא ביטוח רפואי.

ב"כ הנאשמים טענה כי מדובר בזוג נורמטיבי ללא כל עבר פלילי, אשר הודה בעבירות המיוחסות לו ללא ניהול הוכחות ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. הסניגורית פרטה כי נוהלו מגעים עם ב"כ המאשימה לאור מצבם הכלכלי הקשה של בני הזוג, אוולם מגעים אלה לא צלחו ומשכך, החליטו הנאשמים להודות ולטעון לעונש באופן פתוח. היו מגעים בינינו לבין חברתי, לצערנו לא הגענו לעמק השווה מן הפן הכלכלי אשר שרויים בו בני הזוג.

עוד נטען, כי הנאשמת מורה שמשתכרת כ- 2,000 ₪ לחודש וכי הנאשם הוא עצמאי והוגשו מסמכים שונים ביחס להכנסותיהם וחובותיהם של בני הזוג.