הע"ז 49258-09-14 מדינת ישראל נ' ע.ח.א.ב. מסחר ושיווק בע"מ ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 14.07.15, הורשעו הנאשמים בעבירות של העסקת עובד זר שלא כדין והפרת אחריות נושא משרה שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א) ו- 5 ו- 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

ביום 28.12.15 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי בשים לב לערך שנפגע בביצוע העבירה, ובשים לב לעובדה שהעבירה בוצעה במסגרת משלח ידם של הנאשמים, ולאור קביעת בתי המשפט, שעבירה על החוק בנסיבות אלה, מהווה עבירה כלכלית שענישה עליה צריכה להיות כלכלית ומכבידה על מנת ליצור את ההרתעה ההולמת, מתחם העונש ההולם הוא בין 20% ל- 50% מהקנס המירבי.

לגבי הנאשם 2, טען, המתחם הראוי הוא בין 7,000 ₪ ל- 20,000 ₪.

העבירה בוצעה בשנת 2008 וכתב האישום הינו משנת 2015, אלא שקדם לו כתב אישום קודם, אשר הותלה והוגש בשנת 2010. לאור האמור הרי שלכאורה חל שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום. אלא בשים לב לכך שכתב האישום המקורי הוגש בשנת 2010 (34512-07-10), שגם בו הוצאו צווי הבאה, לא מדובר בשיהוי ניכר, ולאור זאת עתר לכך שעל הנאשמת 1 יוטל קנס בסך של 23,360 ₪ וכי היא תחויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה נוספת במשך 3 שנים שאם לא כן יוטל עליה בנוסף הקנס המרבי הקבוע בדין.

לגבי הנאשם 2, ביקש שיוטל עליו קנס בסך 8,000 ₪ וכן שגם הוא יחויב לחתום מהתחייבות על עבירה נוספת.

הנאשם 2 טען כי באו אליו לירושלים ואמרו לו לבוא לבית משפט לחיפה על מנת לזהות אדם שעבד אצלו. עוד טען, כי רשויות מע"מ סגרו לו את החברה וכי חקרו אותו 4 או 5 פעמים ואמרו לו שהכל בסדר. עוד הוסיף כי עכשיו באו אליו חוקרים לירושלים ושאלו אם הוא רוצה לבוא לבית משפט בחיפה על מנת לזהות אדם מהשטחים. לדבריו, הוא לא הגיע ולכן הגישו נגדו את כתב האישום דנן.

משניכר באופן דיבורו של הנאשם בפניי, כי קיים אצלו קושי להבין את הנאמר, ובהסכמת ב"כ המאשימה, פנה האב"ד אל הנאשם בשפת אמו, ערבית, והסביר לו את זכותו לטעון לעונש.