הע"ז 43073-03-15 - פסקדין

בפניי בקשת הנאשם להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדו בגין העסקת 3 עובדים זרים, ללא היתר וללא ביטוח רפואי, והכל בניגוד לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן – "החוק").

אקדים אחרית לראשית - לאחר ששקלתי את טעמי הבקשה ואת תגובת המאשימה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות, ואלו הם טעמיי.

1. כאמור לעיל, כתב האישום מייחס לנאשם העסקת 3 עובדים זרים ללא היתר וללא ביטוח רפואי למשך תקופות ממושכות.

2. לטענתו, כתב האישום הוגש בניגוד להנחיות היועמ"ש ובניגוד למסמך ההנחיות הפנימי שהוציא התובע הראשי ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול.

3. לטענת הנאשם הגשת כתב אישום הנה מעשה חמור בשל הכתם החברתי שדבק בנאשם והפגיעה בשמו הטוב ובכבודו, ועל כן מן הראוי היה להסתפק בהטלת קנס מנהלי, שיש בו גורם הרתעתי ראוי, ולא להגיש כתב אישום יזום. בעניין זה סמך הנאשם את יתדותיו בפסיקת בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד).

4. עוד טען כי הנימוקים להגשת כתב האישום אינם עומדים במחן הסבירות, בין היתר מן הטעם שהקנסות המנהליים שהוטלו עליו בעבר, ושלטענת המאשימה, לא היה בהם כדי להרתיעו, עסקו בהעסקת עובדי שטחים במקומות שונים מהמקום בו נתפסו בעובדים הזרים מושא כתב אישום זה. עבירות אלה התבצעו לפני כ- 3 שנים, הקנסות המנהלים שולמו במלואם, וביחס לאחד המקרים, התקבלו טענותיו והקנס צומצם.

5. ב"כ המאשימה התנגד לבקשה וטען כי הגם שהעבירות מושא כתב האישום הנן מנהליות באופיין, הגשת כתב האישום הנה מכוח הוראותיו של סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן – "חוק עבירות מנהליות"), המסמיכות תובע להגיש בנסיבות מסוימות כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי.

6. עוד טען כי סעף 5.2.6 להנחיות היועמ"ש קובע רשימה בלתי ממצה של שלושה שיקולים שבהתקיים אחד מהם, יוגש כתב אישום: הטלת קנס מנהלי אינה גורם מרתיע במידה מספקת ביחס לחשוב מסויים; החשוד לא שילם קנסות מנהליים קודמים שהוטלו עליו; נסיבות העבירה חמורות במיוחד.