הע"ז 41936-02-11 מדינת ישראל נ' עטיה

הנאשם, היה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הבעלים של מאפיית "המוציא לחם" שברחוב מקווה ישראל 5 בתל אביב (להלן – המאפיה).

על פי העובדות בפרטי כתב האישום, ביום 29.11.2009 בשעה 4:20 או בסמוך לכך בעת שנערכה במאפיה ביקורת של מפקחי המאשימה אותר עובד זר, אזרח סרי לנקה שפרטיו הופיעו בכתב האישום (להלן – העובד הזר או העובד) אשר הועסק שלא בהתאם לחוק עובדים זרים תשנ"א- 1991 (להלן-"החוק"); העובד לא היה במועד הרלוונטי אזרח ישראל או תושב בה ולא היה רשאי לעבוד אצל הנאשם ; הנאשם העסיק את העובד בעבודות שונות, שלא על פי היתר כדין משך כעשרה חודשים לפחות קודם ליום הביקורת וכן, העסיק את העובד ללא חוזה עבודה כדין ובלא שהסדיר לו ביטוח רפואי.

במסגרת הכרעת הדין מיום 11.10.2015, הורשע הנאשם בעבירות המיוחסת לו בכתב האישום של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, ללא חוזה עבודה בכתב וללא ביטוח רפואי, בהתאם למפורט בכתב האישום.

במסגרת הטיעונים לעונש טענה המאשימה כך:

הנאשם העסיק שלא כדין עובד שנכנס לישראל באשרה של עבודה בתחום הסיעוד על מנת לטפל בנזקק, כך שנטישתו של העובד את מקום עבודתו גרמה לכך שהמדינה נאלצה להביא עובד סיעודי נוסף. מדובר בנסיבות שבהן הכריעה הפסיקה כי מחוייבת ענישה כלכלית מרתיעה.

המאשימה טענה כי מאחר שנלוו לעבירה שתי עבירות סוציאליות של העסקה ללא ביטוח רפואי וללא חוזה עבודה, הרי שבהתאם לפסיקה בעניין, אין מדובר בנסיבות בהן ניתן להסתפק בעונש פחות מכפל הקנס המנהלי.

בנסיבות אלו, טענה המאשימה למתחם ענישה, לגבי העסקה שלא כדין שבין 23,000-93,000 ₪ כשהקנס המירבי עומד על 116,800 ₪, ואילו הקנס המנהלי עמד על 5,000 ₪.

באשר להרשעה בהעסקה ללא חוזה עבודה – טענה המאשימה למתחם ענישה שבין 10,000-20,000 ₪, ואילו הקנס המנהלי היה 5,000 ₪. ובגין העסקה ללא ביטוח רפואי טענה המאשימה למתחם ענישה שבין 5,000 -10,000 ₪, כאשר הקנס המנהלי היה 5,000 ₪.