הע"ז 41936-02-11

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסה לו עבירה של העסקה שלא כדין, ללא חוזה עבודה וללא ביטוח רפואי של עובד זר. עבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים או החוק).

2.במסגרת כתב האישום נטען כי הנאשם, שהיה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הבעלים של מאפיית "המוציא לחם" שברחוב מקווה ישראל 5 בתל אביב (להלן – המאפיה), העסיק ביום 12.10.09 בשעה 4:20 או בסמוך לכך בעת שנערכה במאפיה ביקורת של מפקחי המאשימה עובד זר אזרח סרי לנקה שפרטיו הופיעו בכתב האישום (להלן – העובד הזר או העובד) ; כי העובד לא היה במועד הרלוונטי אזרח ישראל או תושב בה ולא היה רשאי לעבוד אצל הנאשם וכי הנאשם העסיק את העובד בעבודות שונות, שלא על פי היתר כדין משך כעשרה חודשים לפחות קודם ליום הביקורת וכן, כי הנאשם העסיק את העובד ללא חוזה עבודה כדין ובלא שהסדיר לו ביטוח רפואי.

3.הנאשם הגיש תשובה לכתב האישום במסגרתה נכתב כי העובד הטעה אותו ומסר לו כי הינו בעל אישור עבודה ואף הציג בפניו אישור עבודה ומשכך לא התקיים בנאשם היסוד הנפשי של מודעות ו/או "עצימת עיניים", כפי הנדרש לצורך הרשעה; כי על יסוד אותו אישור כאמור הפיק הנאשם לעובד תלושי שכר וכן, כי העובד הזר לא נחקר על ידי המאשימה, לרבות בנוגע לטענות הנאשם, כמפורט לעיל.

4.מטעם המאשימה העידו עובד המאשימה מר וקנין, שחקר את הנאשם וגבה ממנו עדות לאחר שהוזהר כדין. עד שבאמצעותו הוגשה גם חקירת הנאשם מא/1. כמו כן העיד בפני ראש צוות החקירה מר דניאל טגניה שביצע את הביקורת במאפיה וערך את דו"ח הפעולה מא/4 וכן החוקר מר אשר אבינזר שנטל אף הוא חלק בביצוע הביקורת. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

5.לאור תשובת הנאשם לכתב האישום וכן, לאור דברי ב"כ הנאשם בדיון מיום 23.10.13 (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 8-11) "כי לא ניתן לכפור בעובדה כי העובד נמצא בבית העסק במועד הרלוונטי וכי הוא הועסק על ידי הנאשם באותו מועד" ולאור האמור בחקירת הנאשם מ/1 יש לקבוע תחילה כי המאשימה הוכיחה, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך זה, כי הנאשם אכן העסיק את העובד הזר במועד הרלוונטי לכתב האישום וכן כעשרה חודשים לפני מועד חקירתו.

לא למותר להוסיף כי העובד הזר זוהה לפי דרכון של מדינת סרי לנקה ופרטיו נרשמו בדו"ח הפעולה (מא/4) וכן, בצילום מן הדרכון שמסר הנאשם בחקירתו לחוקר המאשימה (צורף ל-מא/1).

למעלה מן הדרוש בנסיבותיו של מקרה זה יאמר - כי עובדת המצאותו של העובד הזר בעסקו של הנאשם במועד הביקורת נתמכת גם בדו"ח הפעולה (מא/4) שנערך על ידי עד המאשימה מר טגניה וכי בנוסף לכך קיימת חזקה שבעובדה לפיה, הנאשם העסיק את העובד הזר במועד הביקורת מכוח המצאותו של העובד בעסקו של הנאשם במועד זה.

6.מחקירת הנאשם עולה - כי הנאשם לא פנה אל הרשויות בבקשה לקבלת היתר להעסקת עובד זר במאפיה והיתר שכזה גם לא הונפק לו (ר' מא/1 ש' 16-17); כי העובד הזר לא היה אזרח ישראל או תושב בה וכי במועד הרלוונטי היה לו היתר עבודה שהתיר לו לעבוד בתחום הסיעוד בלבד. דבר שהנאשם הבחין בו לדבריו רק במועד החקירה לאחר שהסתכל לדבריו על דרכונו של העובד "טוב טוב" (ר' מא/1 וכן, עמ' 13 לפרוטוקול ש' 10-11). מתעודת עובד הציבור שהוגשה לבית הדין עולה, כי לעובד היה היתר לעבוד כעובד סיעוד אצל אזרח בשם שמע יעקוב (מא/6).

בכל אלה יש די כדי לקבוע כי המאשימה הוכיחה, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך זה, כי הנאשם העסיק את העובד במאפיה במועד הרלוונטי לכתב האישום ללא היתר העסקה כדין.

7.אשר ליסוד הנפשי טען הנאשם, כי לא הוכח יסוד של מודעות או "עצימת עיניים" להעסקת העובד שלא כדין היות והוא הוטעה לדבריו על ידי העובד שציין בפניו כי יש לו היתר עבודה כדין ואף הציג בפניו את דרכונו שבו נכלל היתר עבודה בישראל.

טענה זו של הנאשם אין בידי לקבל וזאת מהנימוקים הבאים:

היסוד הנפשי בעבירה מושא כתב האישום דורש רמת מחשבה פלילית של "מודעות" אשר מתקיימת גם במקרה של "עצימת עיניים" (ר' ע"פ (ארצי) 22/06 מדינת ישראל – יעקוב רוזן (28.3.07) להלן – עניין רוזן).