הע"ז 41910-02-11 - פסקדין

בפניי בקשתה הדחופה של המאשימה להורות על עיכוב ביצוע עבודות של"צ לגבי הנאשם, שהוטלו עליו במסגרת גזר הדין בתיק זה.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואלו הם טעמיי.

מפאת דחיפות הבקשה, אביא להלן את טיעוני הצדדים בתמצית בלבד.

לטענת המאשימה, בכוונתה להגיש לבית הדין הארצי לעבודה ערעור על החלטת בית הדין לבטל את הרשעתו של הנאשם בטענה כי לא הוכח נזק קונקרטי שייגרם לו כתוצאה מהרשעתו, בין היתר בהיעדר הוראת חוק המלמדת כי הרשעתו בתיק זה, תמנע ממנו כניסה לארה"ב, זאת בין היתר על בסיס הוראות הדין האמריקאי בעניין: The Immigration and Nationality Act (INA).

עוד נטען כי דחיית הבקשה תשים לאל את הערעור, שכן "... קיים חשש שלא יהא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו ולהטיל עונש אחר לאחר שעבודות השל"צ כבר תבוצענה בפועל" וכי "... הדבר יחבל בסיכויי ערעורה של המאשימה" (סעיפים 3 ו- 5 לבקשה).

בתמיכה לבקשתה, סקרה המאשימה את ההלכה הפסוקה בעניין עיכוב ביצוע עונש מאסר וביקשה לגזור גזירה שווה לעניין עיכוב ביצוע השל"צ.

המשיב התנגד לבקשה והטעים, בין היתר, כי לא הונחה כל תשתית מדוע לדעת המאשימה סיכויי הערעור טובים, במיוחד לאור העובדה שקביעת בית הדין נסמכה על ראיות שהובאו בפניו.

עוד נטען כי בהתאם להנחיית פרקליט המדינה מספר 9.14, שעניינה הגשת בקשות מטעם המדינה לעיכוב ביצוע עונש מאסר לגביו נקבע כי ירוצה בעבודות שירות, הבקשה היתה צריכה להיות מוגשת במעמד מתן גזר הדין, ובמקרה דנן, בסמוך ממש לקבלתו במשרדי ב"כ הצדדים.