הע"ז 40911-09-12 מדינת ישראל נ' מאיה ואח' - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 16.12.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 2 (ב)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש, וזאת לאחר שבקשתם של הנאשמים להימנע מהרשעתם, נדחתה ביום 22.06.15.

ב"כ המאשימה טענה, כי אין, וגם לא יכול להיות, היתר להעסקת עובד זר במשק בית מאחר והמדינה לא מתירה היתרים כאלה. הלנת העובדת הזרה בנכס, מקשה על האכיפה ולעתים נדרש צו כניסה, דבר המצריך הקצאת משאבים רבים בניהול הליך משפטי.

עוד נטען כי מדובר בתקופת העסקה של ארבעה חודשים עובר ל-16.11.11, כלומר לפני תיקון 15 לחוק שקובע עונש מינימום של כפל קנס וכי המאשימה סבורה שיש להחיל את רוח התיקון ועל כן אין לפסוק קנס שהוא פחות מכפל הקנס המנהלי (ע"פ 74/09 מד"י נ' זיו אלון טכנולוגיות בע"מ).

עוד טענה המאשימה כי מדובר ביחידה כלכלית אחת המנהלת משק בית משותף.

מבחינת שיקולים לחומרה, הפנתה ב"כ המאשימה כי ביחס לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי לע"פ 27/07 מדינת ישראל נ' טסה.

עוד טענה כי הנאשמים ניהלו הליך משפטי, הגם שלא מדובר בהליך הוכחות, ונשלחו על פי בקשתם לשירות המבחן וכן הפנתה לטיעוני המאשימה מיום 16.12.14. לעניין הערכים המוגנים. כמו כן הפנתה להלכת להלכת חדוות הורים (ע"פ 57160-01-14 מיום 08.11.14).

לטענת המאשימה, מתחם הענישה צריך להיות בין 20% ל- 80% ביחס לכל אחד מהנאשמים, כאשר העונש המבוקש בגין עבירה של העסקה לעניין הנאשמת 1, הינו 13,000 ₪.

בעניין הנאשם 2, אשר היה דומיננטי עם התקשורת אל מול העובדת הזרה, קנס בסך 18,000 ₪. באשר לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי – המתחם צריך להיות בין 6,000₪ ל- 20,000₪, ובית הדין התבקש להשית על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 6,000 ₪. לענין קביעת מתחם ביחס לכל אחת מהעבירות, הפנתה המאשימה לפסקה 17 להלכת חדוות הורים.