הע"ז 38569-10-13 מדינת ישראל נ' פריסיליה - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 17.02.15, הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 2 (ב)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען, כי העבירות בהן הורשעה הנאשמת הוגדרו בפסיקה כ"מכת מדינה" וכי העסקת עובדים זרים במשק בית מהווה פגיעה בכלכלה הישראלית. כמו כן הפנה לער"פ 1001/01, שם קבע ביהמ"ש שהעסקת עובדים זרים ללא היתר, בלי פיקוח של החוק, ומבלי להטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודה של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק עבודה, עם עבודה זולה. עוד הפנה לתיק הע"ז 236/07.

בנסיבות המקרה, טען, כי כי המתחם לגבי העסקה ממושכת, תוך הלנת העובדת, צריך לנוע בין 11,680 ₪ ל-48,800 ₪, לגבי העבירה של העסקה שלא כדין ועתר להשתת עונש בסך 42,000 ₪. ביחס לעבירה של אי עריכת ביטוח רפואי, טען כי הטווח הראוי הוא בין 8,000 ₪ ל- 30,000 ₪, ועתר כי בית הדין ישית קנס בסך של 20,000 ₪.

בנוסף, דרש כי הנאשמת תחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות למשך 3 שנים מהיום.

ב"כ הנאשמת טען כי לנאשמת 5 ילדים קטנים, בגילאי שנה עד 7 וכי מדובר באישה צעירה שנזקקה לעזרה בגידול הילדים. עוד טען כי העברית אינה שגורה בפיה וכי לטענתה, העובדת שיקרה לה והציגה לה אישור ורק כשבאו הפקחים נודע לה לראשונה שהעובדת ללא אשרה.

העובדת קיבלה מעמד של פליטה ע"י הרשויות והדבר מלמד על כך שלא הייתה כוונה לרשויות לגרש אותה מישראל. עוד טען כי באותה תקופה לא הוגשו כתבי אישום כנגד מי שהעסיק פליטים. בעניין הטיפול הרפואי, טען כי הנאשמת דאגה לעובדת ושילמה מכיסה לרופא שיטפל בה כשנזקקה לכך.

הנאשמת, שמרכז חייה הנו בצרפת ולא בישראל, אינה בקיאה בחוק הישראלי ויש להתחשב בכך שאין המדובר באופן מובהק בתושבת ישראלית ומכירה את הפרסומות שמשודרות בעברית.