הע"ז 3847-09-14

בפניי בקשת הנאשמים לקבלת חומר חקירה לפי ס' 74 לפקודת סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב- 1982.

בכותרת הבקשה צויין כי חומר החקירה המבוקש הוא: א. רשימת התיקים בהם נחקרו אחרים בגין העבירות: העסקת עובד זר - עבירה לפי ס' 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 ("החוק); העסקת עובד זר - בלי להסדיר לו ביטוח רפואי עבירה לפי ס' 2(ב((3) לחוק. ב. החלטת הרשות בעניינם ביחס להעמדה לדין /ואו המנעות מהעמדה לדין בגין עבירות אלו לכאורה, לרבות כתבי אישום באם הוגשו בגין אותן עבירות, כמו גם מידע אודות קנסות שהוטלו בגין עבירות אלו וכן מידע אודות המקרים בהם לא הוגשו כתבי אישום והרשות נקטה בהליך מינהלי בלבד תוך ציון תקופת העסקה.

בהמשך הבקשה צויין בפרט כי החומר המבוקש: א. העתקים של כתבי אישום שהוגשו ב- 5 השנים האחרונות כנגד 2 בני הזוג בבית בו נמצא העובד הזר; ב. מידע סטטיסטי בדבר מספר כתבי האישום והקנסות המינהליים שהוטלו בגין עבירות של העסקת עובדים זרים במשק בית בין השנים 2009-2014 תוך פירוט מועד ביצוע העבירה ומועד נקיטת הליך האכיפה (הגשת כתב אישום / הטלת קנס מנהלי); ג. מידע סטטיסטי בדבר מקרים בהם הרשות לא נקטה בהליך פלילי אלא הסתפקה בהליך מנהלי בלבד הכולל הטלת קנס, תוך ציון משך תקופת ההעסקה של העובד הזר בשנים 2009-2014.

ואלו נימוקי הבקשה - המבקשים הם בני זוג אשר נגדם הוגש כתב אישום בגין עבירת העסקת עובד זר לפי ס' (2א)(1)(2) לחוק והעסקת עובד זר בלי להסדיר לו ביטוח רפואי לפי ס' 2(ב)(3) לחוק; בנסיבות דומות לא היה מוגש כתב אישום נגד שני בני הזוג וראה עניין גב' נילי פריאל וגב' וינשטיין, שם בחרה המאשימה לא להגיש כתב אישום נגד בעליהן של הנשים שהיו גם בעלי הנכסים והסתפקה בהגשת כתב אישום נגד הנשים בלבד; המבקש פנה אל המאשימה בבקשה כי תסתפק בהגשת כתב אישום נגד המבקשת – אך הבקשה סורבה; המונח חומר חקירה בס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אינו ניתן להגדרה ממצה; החומר מבוקש על מנת שיוכלו לבסס הטענה של הגנה מן הצדק ע"פ ס' 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, במסגרת אכיפה בררנית ולשם כך נדרשת תשתית עובדתית; במקרים רבים אחרים נהגה המשיבה מדיניות שונה מזו שננקטה בענייננו ובמקרים אחרים קיבלה המאשימה החלטות שונות למרות קיומה של מערכת נסיבות דומה לעניינם; ההחלטה להגיש נגדם כתב אישום היא שרירותית, מפלה וביסודה שיקולים זרים; המידע אינו מצוי בידי המבקשים אלא במאגרי הרשות ובחזקתה והמבקשים לא יוכלו להשיג המידע במאמץ סביר בלי להסתייע בה; אם לא יועבר חומר החקירה המבוקש, ספק אם יוכלו לבסס הטענה בדבר אכיפה בררנית; הכללים לגבי היקף הגילוי – בין אם מדובר בהליך פלילי ובין אם מדובר בהליך לפי חוק חופש המידע- דומים.

ביום 4/11/2015 הוגשה בקשה למתן החלטה בבקשה לקבלת חומר חקירה לפי ס' 74 לחוק ונטען שם כי במהלך הדיון שנערך בביה"ד (13/10/2015), הדגיש ביה"ד כי לאחרונה (9/9/2015) ניתנה החלטה של ביה"ד הארצי (הלכת דואב) ועל פיה, בקשות לעניין ביסוס טענת הגנה מן הצדק מסוג אכיפה בררנית יש להגיש בפני המותב הדן בתיק ובמסגרת ס' 108 לפקודה ולא ע"פ ס' 74 לפקודה כפי שביקשו המבקשים; דא עקא, שנסיבות המקרה בפרשת דואב שונות מהדיון בענייננו; בבקשתם לקבל חומר חקירה הוכיחו את קיומה של ראשית ראיה לצורך ביסוס טענתם בדבר אכיפה בררנית; לא מדובר במסע דיג שכן הוכיחו קיומם של 2 מקרים זהים בהם בחרה המאשימה להגיש כתב אישום נגד האישה בלבד; למבקשים קיים קושי אינהרנטי להגיע למידע; בימים אלו מונח על שולחן ביה"ד הארצי ערר נוסף על החלטה של כב' השופטת לויט ולפיה יש למסור למבקשים חומר חקירה לפי ס' 74 לחוק לצורך ביסוס טענת הגנה מן הצד (עניין שולץ); בקשתם נועדה לצורך הוכחת הטענה בדבר אכיפה בררנית בתקווה שזו תוביל להסרת האישום כנגד המבקש בדיוק בדרך שבה זכו אנשים מכובדים ומפורסמים וזאת טרם יתחיל דיון ההוכחות; בשונה מהלכת דואב, בענייננו לא מדובר במסע דיג שכן כבר בבקשתם הוכיחו המבקשים ראשית ראיה לקיומה של אכיפה בררנית ואף ניתנו דוגמאות ועל כן הוסר החשש משימוש לא ראוי בס' 74.

ביום 2/12/2015 הוגשה תגובת המאשימה לבקשה להמצאת חומר חקירה והיא מתנגדת למסירת חומר החקירה המבוקש מנימוקים אלה: בשלב זה של ההליך, כאשר הנאשמים לא העלו טענה מקדמית להגנה מן הצדק ו/או אכיפה בררנית ולא עמדו בנטל הראיה הראשוני להוכחת טענה זו, לא מדובר בחומר חקירה; טענת המבקשים לפיה הם עמדו בנטל הראיה הראשוני להוכחת טענה של אכיפה בררנית במסגרת הפנייתם בבקשה לקבלת חומר חקירה, לתיקים של פריאל וויינשטיין היא תמוהה שכן הם לא העלו כל טענה בדבר אכיפה בררנית ולא לסעד מכוחה הן במסגרת הבקשה לגילוי חומר חקירה והן בבקשה נפרדת; גם אין מקום לאבחנה בין כך ובין פרשת דואב; המאשימה העמידה את כל חומר החקירה אשר חב בגילוי והדרישה היא בבחינת מסע דיג או מסמכים שאינם רלוונטיים לבקשה; לבקשה זו אין מקום לפי ס' 74 לחוק (המקים לנאשם זכות עיון בכל חומר החקירה הנוגע לאישום והנדון ככלל על ידי שופט שאינו השופט שדן בתיק העיקרי); ככלל, לא נועד ס' 74 לחוק למתן זכות עיון במידע מתיקי חקירה אחרים; מקומה של הבקשה, לידון ולהתלבן במסגרת טענה של הגנה מן הצדק בפני ביה"מ שדן בהליך העיקרי ורק ככל שביה"מ הדן בהליך העיקרי ימצא מקום להורות למאשימה להמציא לו מסמכים במסגרת תשובתה לטענה של הגנה מן הצדק, הרי שכך יעשה. גם במסגרת זו הנטל על הנאשמים וכי טענה אמורה להתקבל באופן חריג בלבד; בקשות לקבלת חומרים לצורך ביסוס הטענה של הגנה מן הצדק מסוג אכיפה בררנית – אמורות להשמע ולידון ביחד עם הטענה של אכיפה בררנית עצמה בפני המותב שדן בתיק העיקרי וזאת מכוח ס' 74 לחסד"פ או מניתוח הטענה של אכיפה בררנית פסולה ומשילובם (ר' בהרחבה ס' 12-40 לתגובה); חרף טענת הנאשמים בדבר זהות לפרשות שלעיל, לא מציינים הם את הנסיבות הדומות, ואינם טוענים באשר למניע הפסול שעמד ביסוד ההבחנה ביניהם ועל המקרים עליהם הצביעו; השיקולים להעמדה לדין שקופים ומפורסמים באתר משרד הפנים וכאמור נעשה ע"פ מכלול הראיות; לפיכך ישנם מקרים בהם הוגשו כנגד שני בני הזוג (מצרפים דוגמאות) או כנגד בן זוג אחד; בעניינם של גב' ברק פריאל וגב' וינשטיין הוגש כתב אישום נגדן בלבד על בסיס חומר החקירה שנאסף; התשתית הראייתית בעניינו של ויינשטיין שונה מזו של הנאשם כאן הן באשר לתקופת העסקה, מגורי העבודת הזרה בביתו של הנאשם 2, בשל ההיכרות בין העובדת הזרה לבין הנאשם; משעה שלא הציגו הנאשמים כי התקיימו אותן הנסיבות באישום נגדם ובאישומים האחרים אליהם הפנו, ומשעה שקיימים מקרים רבים נוספים בהם הוגשו כתבי אישום כנגד שני בני הזוג יש בכך כדי לשמוט הקרקע תחת הטענה לאכיפה בררנית; לפיכך, מבוקש לדחות את הבקשה לגילוי חומר חקירה ולקבוע את הדיון להוכחות.

לאחר שבחנו טענות הצדדים וראיותיהם- הרינו קובעים כדלקמן:

א. המתווה הנורמטיבי- בתמצית

ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן: