הע"ז 3730-02-11 מדינת ישראל נ' בבלוקי - יערי

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 26.05.15 הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) (2) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען, כי הנאשמת הורשעה בהתאם להודאתה בעבירות המיוחסות לה בהעסקת עובדת תוך הלנתה בביתה כאשר מדוברת בעובדת אשר אשרתה פגה ארבע שנים עובר להעסקתה.

בדבריו הפנה לע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי נסים ולבג"ץ 9722/04 פולגת נ' מדינת ישראל. כמו כן הפנה תיק הע"ז 236/07 מדינת ישראל נ' א.ש. אהרונוב, בו נקבע כי מדובר בעבירה חמורה. עוד טען כי בעבירות אלה, המניע המרכזי להעסקת עובד זר ללא היתר הינו שיקול כלכלי ומשכך יש להחמיר בענישה ולהטיל קנס מרתיע. בעניין זה הפנה להע"ז 1535/08 מדינת ישראל נ' אספלט דרום ולדברי בית הדין שם וכן לע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים.

מבחינת מתחם הענישה, טען כי במקרה דנן התחום הנו בין 14,000 ל-30,000 ₪ כאשר העונש הראוי במקרה זה הינו 26,000 ₪, ואילו בגין העבירה של העסקה ללא ביטוח, הטווח הנו בין 6,000 ל-10,000 ₪, ובמקרה זה, העונש הראוי הוא 8,000 ₪.

בנוסף, עתר לחיובה של הנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום במשך שלוש שנים ממועד הרשעתה.

ב"כ הנאשמת טענה כי הנאשמת, אשר הודתה, למדה את הלקח ומעולם לא שבה על דבר העבירה. עוד שבה על הטענות שהועלו על ידי הנאשמת בבקשה שהגישה לביטול כתב האישום.

הסניגורית הטעימה, כי המאשימה התנהלה בתיק זה בשיהוי התנהלות המדינה בתיק זה בשיהוי ניכר, באופן שבמשך 3 שנים ממועד ביצוע העבירה נמנעה מלנקוט כל הליך כנגד הנאשמת ונוכח החרפת מדינות המדינה, יוצאת הנאשמת בעונש שלא היה זהה בלשון המעטה לעונשים שהיו נורמטיביים עובר לעבירה.