הע"ז 35244-05-14 מדינת ישראל נ' רז ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 03.03.15, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שלא כדין עבירה על סעיפים 2 (א)(1) ו- 2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי העבירה בה הורשעו הנאשמים על פי הודאתם הוכרה כ'מכת מדינה'. העובדת הזרה, אשר שהתה בישראל באשרה סיעודית ברת תוקף, עבדה אצל הנאשמים למשך חודש וחצי.

עוד טען, כי מדובר בפגיעה בעובדת עצמה שנאלצת לעבוד ביום המנוחה וגם פגיעה במשק ובעובדים הישראלים. לפיכך, ביקש כי מתחם הענישה יהיה בין 20%-80% מהקבוע בחוק שהוא 58,400 ₪. הואיל והנאשמים הודו במיוחס להם בהזדמנות הראשונה וחסכו זמן שיפוטי יקר, ומשמדובר בהעסקה ללא הלנה ובהעסקה של פעם בשבוע, סה"כ 6-7 פעמים, ומשמדובר בעובדת זרה עם אשרה בתוקף, ובנסיבות המשפחתיות של הנאשמים, נוכח מחלתו של אביה של הנאשמת, ביקש כי יוטל קנס בסך 15,000 ₪ וכי הנאשמים יתחייבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים.

הנאשם 2 טען לעונש והקדים ואמר כי הוא ורעייתו הודו מיד בישיבת ההקראה ובכך חסכו זמן שיפוטי. הוא הציג מסמכים ביחס לאבי הנאשמת 1, מר פלח אליהו ואישור רפואי מביה"ח נכון ליום הדיון הקודם, לפיו בזמנים הרלוונטיים היה הנ"ל מאושפז והנאשמת שהתה לצידו. כמו כן הציג מסמך מטעם עובדת סוציאלית שמטפלת באב.

הנאשם טען עוד כי לו ולרעייתו 3 ילדים מתחת לגיל 18. אבי הנאשמת חולה אלצהיימר ושהה בביתם במשך 4 חודשים בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, עד אשר נמצא לו מקום בבית אבות. עוד תיאר כי העובדת הזרה סעדה את חמיו בשל העובדה שהוא והנאשמת 1 התקשו לעשות זאת. את דבריו סיים בבקשה כי הקנס ייפרס לתשלומים שכן הנאשמת 1 אינה עובדת מחוץ לביתה.

דיון הכרעה

העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה.