הע"ז 31401-10-13 - פסקדין

בהתאם להכרעת הדין מיום 30.5.16, הורשעה גב' ס.פ. (להלן: "הנאשמת"), בעבירה של העסקת עובדת זרה שלא כדין- עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א- 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), והעסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי- עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

הנאשמת טוענת, כי בהתחשב בעברה הפלילי הנקי; בנסיבותיה האישיות החריגות בתקופה המדוברת: גירושיה, מצבה הנפשי והיותה אם לשני ילדים קטינים; העובדה שמדובר במעידה חד פעמית ולא דפוס התנהגות; העובדה כי אין מדובר בעבירה מן הרף הגבוה והשלכות ההרשעה על הנאשמת, יש מקום להימנע מהרשעתה ולהסתפק בקבלת תסקיר באשר לחלופה של של"צ (שרות למען הציבור).

לחלופין ככל שבית הדין יחליט לגזור דינה של הנאשמת, מבוקש להסתפק בקנס שלא

יעלה על 10% מהקנס המרבי.

המאשימה טענה, כי מקרה זה אינו מן המקרים החריגים המצדיקים ביטול הרשעה. המדובר בנסיבות מחמירות של העסקת עובדת זרה שלא כדין, כאשר הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות. הנאשמת לא הציגה הוכחות לעניין מצבה הנפשי במועד ביצוע העבירה, ונסיבותיה אינן יוצאות דופן באופן כזה שיצדיק העדפת האינטרס האישי שלה, על פני זה הציבורי שבהרתעה. כמו כן, לפי התביעה, לא הוכח נזק קשה הצפוי לנאשמת מהרשעתה.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשמת קנס שנע בין 20% ל-80% מהקנס המקסימלי הקבוע בחוק, ועותרת לקנס בסך של 18,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין ו-7,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי. כמו כן ביקשה המאשימה, להורות לנאשמת להתחייב התחייבות כספית להימנע מלעבור עבירה על חוק עובדים זרים בגובה הקנס המרבי, למשך תקופה של 3 שנים ממועד מתן גזר הדין.

דיון והכרעה:

בית המשפט העליון עמד לא אחת על הכלל לפיו "מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו" (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (1996); ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 (2000), להלן: "פרשת פלוני"; ע"פ 5985/13 הראל אבן - מדינת ישראל, מיום 2.4.2014, להלן: "פרשת אבן"). "ההרשעה היא השתלשלות טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. ההרשעה מהווה מרכיב חיוני בהליך הפלילי כנגד נאשם, משלימה את שלביו השונים ואף מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים. ההרשעה מוסיפה לעבירה הקבועה עלי חוק את המשמעות הנורמטיבית הנדרשת כדי לקעקע מעשה מסוים כפסול ורע מוסרית בעיני החברה כולה, ומייצרת הרתעה מפני ביצוע עבירות דומות" (ע"פ 33098-09-12 א.פ.י שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד התמ"ת (מיום 11.8.14) והאסמכתאות שם; להלן: "פרשת א.פ.י").

עם זאת, קיימים מצבים חריגים, המצדיקים הימנעות מהרשעה פלילית:

"המשפט מניח כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין" (ר' ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל מיום 31.12.2007 בפסקה 9 לחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה, להלן: "פרשת לאופר", ר' גם ע"פ 5102/03 מדינת ישראל – דני קליין (4.9.2007)).