הע"ז 28013-05-15 - פסקדין

בפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם, וזאת מכמה טעמים:

• כתב האישום הוגש בניגוד לנהלים, שכן הפקחים הגיעו לבית הנאשמים שבועיים ימים לאחר שהוצא צו הכניסה;

• הבקשה לקבלת הצו הוגשה מבלי שיש בה פרטי המחזיק של המקום והפרטים היחידים שהוגשו בבקשה הם פרטי כתובת דירת המגורים.

• הבקשה להוצאת צו הוגשה לביהמ"ש מבלי שהוצג חומר כלשהו;

• המאשימה נקטה באכיפה בררנית, שכן מעיון במזכר הנימוקים, עולה כי הנאשמים העסיקו עובדת בעבודות משק בית בתדירות חד או דו שבועית בהיקף של בין 3 ל-6 שעות בכל פעם מבלי שיש כנגדם קנס מנהלי קודם או מעורבות קודמת בעבירות מנהליות כלשהן. מדובר בבני זוג נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא. נסיבות אלה לא נלקחו בחשבון ע"י המאשימה.

• עיון בחומר החקירה מלמד כי אין פרט כלשהו המבהיר באיזה מידע מודיעיני מדובר שעליו התבססה הפנייה לבית המשפט לצורך הוצאת צו הכניסה וגם אין אינדיקציה כי התקיים אחד משני התנאים הקבוע בחוק, היינו, יסוד סביר לחשד כי נמצא שב"ח בבית או יסוד סביר להניח כי נמצא אדם במקום ששהייתו שם מחייבת היתר/רישיון והפקח או השוטר ביקש רשות להיכנס למקום ובקשתו לא נענתה.

   

בפי הנאשמים בקשה נוספת והיא לגילוי חומרי חקירה, מכוח סעיף 74 לחסד"פ. לטענתם, גם אם בידי המאשימה מצוי חומר חקירה החוסה תחת חיסיון כלשהו, הרי שיש לגלות את דבר קיומו במסגרת המצאת חומר החקירה לנאשם, וזאת לאור זכותו החוקתית של הנאשם לקבל לידיו את מלוא חומר החקירה לצורך ניהול משפט הוגן. במקרה דנן, אין תעודת חיסיון או אינדיקציה על חומר חקירה. הסניגורית הפנתה לת.פ. 4633/05 (שלום תל אביב), במסגרתו דן כב' השופט מוקי לנדמן ז"ל בסמכותו של ביהמ"ש להיעתר לבקשה להוצאת צו.

ב"כ המאשימה טען, כי מקומן של טענות מקדמיות, הנוגעות לראיות, אינן בשלב הזה, שכן אין בפני היושב בדין, לעת הזו, אלא כתב האישום. לפיכך, טענות לעניין חוקיות הצו ולעניין נסיבות הכניסה לבית והביקורת, יוכלו לעלות בשלב ההוכחות.