הע"ז 2495-09 . לפני - פסקדין

1.בהכרעת דין מיום 6.8.13 הורשע הנאשם בעבירה של אי מסירת פירוט שכר וניכויים לחמישה עובדים, בניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") וזוכה מעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לשימוש העובדים, לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים.

2.בדיון שהתקיים לפני ביום 12.12.13 לצורך שמיעת הטיעונים לעונש, עתר ב"כ הנאשם להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן לצורך אי הרשעתו, לפי סעיף 71(א)(ב) לחוק העונשין, התשל"ז 1987 (להלן: "חוק העונשין").

3.לטענת ב"כ הנאשם, השיקולים המצדיקים קבלת הבקשה והפניית הנאשם לתסקיר לצורך אי הרשעה הינם ראשית כל, כי לא מדובר בעבירה חמורה אלא למעשה בעבירה טכנית, שכן הגם שלא נמסרו לעובדים תלושי שכר, הנאשם הסביר בעל פה לעובדים על הרכב שכרם והניכויים המנוכים ממנו, כשבפועל לא נטען וממילא אף לא הוכח כי שכרם וזכויותיהם של העובדים נפגעו.

בנוסף טען ב"כ הנאשם כי הרשעת הנאשם עלולה לפגוע במשלח ידו ופרנסתו, שכן ייתכן והנאשם ירצה לגשת למכרזים של אספקת תנובה למוסדות גדולים וציבוריים, כשרישום פלילי עלול למנוע ממנו לעשות כן.

על פי הנטען, פגיעה זו שוות ערך לפגיעה ביכולת השיקום של הנאשם.

עוד נטען כי הנאשם הינו אדם מבוגר, חקלאי, אזרח שומר חוק, ללא עבר פלילי, המתייחס לעובדיו כבני ביתו.

הנאשם הפנה למספר פסקי דין של בתי משפט שלום ושל בתי הדין לעבודה בהם הוחלט שלא להרשיע את הנאשמים בעבירות שונות, לרבות בעבירות על פי חוק עובדים זרים.

4.ב"כ המאשימה טען בתגובה כי לא מדובר בעבירה טכנית, שכן מדובר בהוראת חוק שנועדה להגן על זכותם של עובדים במדינת ישראל לדעת מה משלמים להם ומה מנכים משכרם, כשהעבירה של אי מסירת תלושי שכר מהווה פגיעה חמורה בזכויות העובדים.