הע"ז 23254-02-13 ראובן בילט ואח' נ' מדינת ישראל – רשות ההגירה והאוכלוסין - פסקדין

לפניי בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ"), במסגרתו מבקשים הנאשמים, ראובן וניצה בילט (להלן: "הנאשמים" או "המבקשים") כי יינתן צו למאשימה להעביר לידיהם את "העתקי כתבי אישום שהוגשו מאז 2011 ועד היום בבית שבו נמצא עובד/ת זר/ה, וכן העתקים של כתבי אישום שהוגשו בגין העסקת עובד זר ללא היתר בלבד, וללא כל נסיבה מחמירה נוספת, ולא פניה בדרך מנהלית. וכן מידע סטטיסטי בדבר מספר כתבי האישום והקנסות המנהליים שהוטלו בגין עבירות של העסקת עובדים זרים במשק בית בין השנים 2008-2014 תוך פירוט מועד ביצוע העבירה, מהות העבירה, מועד נקיטת הליך האכיפה (הגשת כתב אישום או הטלת קנס מינהלי)" (סעיף 1 לבקשה).

כתב האישום בהליך שלפנינו הוגש ביום 12.2.2013, בגין עבירה של העסקה שלא כדין על פי סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991.

המאשימה מתנגדת לבקשה לעיון בחומר המבוקש מטעמים שונים, מקדמיים ולגופו של עניין, ובכלל זה טוענת כי – אין מדובר בחומר חקירה כהגדרת סעיף 74 לחסד"פ; כי הנאשמים טרם העלו כל טענה מקדמית להגנה מן הצדק ו/או אכיפה בררנית וממילא לא נשאו בנטל הראיה הראשוני להוכחת טענה זו, ולא הציגו אף לא "סלקטיביות לכאורית"; כי על פי חזקת התקינות המינהלית חזקה על המאשימה כי כתב האישום כנגד הנאשמים לא הוגש בנסיבות של אכיפה בררנית פסולה, ועל הטוען טענה שכזו מוטל נטל לא פשוט להוכחתה; כי הנטל להוכיח אכיפה בררנית הוא כבד, וטענות מסוג זה מתקבלות במקרים חריגים בלבד; כי סעיף 74 לחסד"פ לא נועד במטרה לבסס ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת של התביעה בעצם ההעמדה לדין; וכי בפני הנאשמים פתוחה הדרך לפנות לממונה על חוק חופש המידע, תשנ"ח- 1998, בבקשה לקבל את הנתונים המבוקשים.

יחד עם זאת, ומבלי להודות בטענות כלשהן, המאשימה אינה מתנגדת להעברת החומר שהוחלט על העברתו בתיק עפ"א 9796-04-12 מדינת ישראל נ' נילי ברק פריאל (יפורט להלן), בכפוף להתחייבות הנאשמים לשאת בהוצאות העתקתו.

דיון והכרעה

בהחלטת בית הדין הארצי בעניינן של מרים יהודית עמית ונילי ברק פריאל נדונה בהרחבה השאלה, "האם כתבי אישום שהוגשו נגד נאשמים אחרים ביחס לאותן עבירות בהן מואשמות המשיבות, וכן מידע סטטיסטי בדבר הליכי אכיפה ביחס לאותן עבירות, מהווים חומר חקירה, שהמשיבות רשאיות לעיין בו כמשמעותו בסעיף 74 לחוק" (סעיף 1 לפסה"ד, עפ"א 29798-10-11 מדינת ישראל נ' מרים יהודית עמית; 9796-04-12 מדינת ישראל נ' נילי ברק פריאל, שהוכרעו במאוחד בהחלטה מיום 22.4.2013, על ידי כב' השופט אילן סופר, להלן: "עניין עמית פריאל").

בית הדין הארצי קבע, כי חומר חקירה הבא בגדר סעיף 74 לחסד"פ כולל במקרים המתאימים גם כתבי אישום שהוגשו כנגד נאשמים אחרים בעבירות זהות, נתונים סטטיסטיים בדבר אכיפה ונהלים בקשר להגשת כתבי אישום (סעיף 49 להחלטה בעניין עמית פריאל).

כמו כן נקבע, כי ביסוס טענה של אכיפה בררנית במסגרת הגנה מן הצדק מחייב הנחת תשתית עובדתית מתאימה, ובמקום בו נטען כי רשויות התביעה נוקטות דרך קבע, מדיניות שונה מזו שננקטה בעניינו של הנאשם, נדרש הנאשם להראות כי במקרים אחרים התקבלו החלטות שונות למרות הנסיבות הדומות. בעניין זה מכיר בית הדין הארצי בקושי האינהרנטי הטמון בהוכחת טענת של אפליה בגין אכיפה בררנית, שכן כל המידע הרלבנטי מצוי בידי הרשות ואין לנאשם גישה אליו. קבלת טענת המאשימה עלולה אפוא להביא לתוצאה לפיה נאשם לעולם לא יוכל להוכיח טענת אפליה, ועל כן נפסק כי יש להקל במידת ההוכחה לכאורה הנדרשת מהנאשם במקרה זה, ויש לאפשר לו לקבל מידע ונתונים מהרשות (הן נתונים סטטיסטיים והן נתונים על שיקולי הרשות ומדיניות האכיפה), הדרושים להוכחת הטענה (סעיפים 24-25 להחלטה בעניין עמית פריאל, והאסמכתאות שם). בהקשר זה הוסיף בית הדין הארצי, כי יש להבחין בין נטל ההוכחה המקל לצורך קבלת הנתונים והמסמכים לבין הנטל הנדרש להוכחת עצם הטענה בדבר אכיפה בררנית. זאת, בניגוד לנטען בסעיף 20 לתגובת המאשימה.

מהחלטת בית הדין הארצי בעניין עמית פריאל עולה, כי הסוגיה שבפנינו כוללת שני נדבכים: הראשון – הכרעה בשאלה האם כתבי אישום בעבירות זהות וחומר סטטיסטי יכולים להוות חומר חקירה שיש להביא לעיונו של הסניגור בהליך פלילי, והתשובה על כך היא בחיוב בכפוף לקיומן של נסיבות מתאימות; והשני– הכרעה בשאלה מהי התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת לצורך ביסוסה של בקשה לעיון בחומר חקירה אגב טענת אכיפה בררנית. זאת, כאמור, תוך הכרה בקשיי ההוכחה וייחודה של הטענה בדבר אכיפה בררנית מחד גיסא, ותוך הכרה בעליית הנגישות למידע ראשוני מתוך מאגרי מידע גלויים וידועים, מאידך גיסא. במסגרת האיזון האמור ניתן, ככלל, להניח תשתית לכאורית שתצדיק היענות לבקשת הגילוי, כפי שנעשה גם בעניינן של עמית ופריאל. בעניין זה ראו גם את דברי המלומדת מ. טמיר בספרה "אכיפה סלקטיבית", לפיהם יש "להקל בדרישות הראשוניות שבהן צריך לעמוד הטוען לאכיפה סלקטיבית, על מנת שיצליח להעביר את נטל ההוכחה את הרשות להראות כי האכיפה היתה ראויה", ובהמשך: "הדרישה הראשונית העומדת בפני הטוען לאכיפה סלקטיבית היא להראות לפחות סלקטיביות לכאורה" (בעמ' 415 לספרה, כפי שהובא על ידי המאשימה בסעיף 36 לתגובתה לבקשה).

נעיר, כי בהתאם למתווה האמור קיבלו הצדדים בתיק הע"ז 3910-05-12 מדינת ישראל נ' רחמינוב איריס ורחמינוב אדן (בפני כב' השופט אורן שגב) אליו הפנו הצדדים בטיעוניהם, את המלצת בית הדין הארצי להחזרת התיק "לבירור בבית הדין האזורי, באופן שיתקיים דיון לפני בית הדין בו יישמעו טענות שני הצדדים, בקשר לכל היבטי הסוגיה, לרבות 'התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת לצורך ביסוסה של בקשה מעין זו, אגב טענת אכיפה בררנית' (עפ"א 44859-09-13 מדינת ישראל נ' רחמינוב איריס ורחמינוב אדן, החלטה מיום 18.11.2013 מפי כב' השופטת רוזנפלד, להלן: "עניין רחמינוב").