הע"ז 23158-02-13 מדינת ישראל נ' יוסף ואח' - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 08.04.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי בתי המשפט קבעו זה מכבר כי העסקת עובד זר בכלל ובמשק בית בפרט מהווה מכת מדינה ופגיעה כלכלית באפשרויות התעסוקה של ישראלים והכירו בכך שמדובר בעבירה כלכלית שעל מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית היא מחייבת סנקציה משמעותית כספית שתיצור הרתעה. עוד נקבע כי עבירות אלה הן בעלות השלכות חברתיות ומוסריות ולכך יש להוסיף כי כנגד העובדת גם בוצעה עבירה של שלילת הזכויות הסוציאליות המינימליות המגיעות לה, באשר לא ערכו לה ביטוח רפואי.

העבירות בוצעו לאחר תיקון 15 לחוק עובדים זרים, שקבע קנס מינימום בגובה כפל הקנס המנהלי שהיה מוטל על הנאשמים כלומר 10,000 ₪ לכל עבירה ולכל נאשם.

בנסיבות אלה, עתר לכך כי בית הדין יקבע לגבי כל אחד מהנאשמים וכל אחת מהעבירות כי רף הענישה צריך לעמוד בין 15 – 70 אחוז מהקנס המרבי הקבוע בדין.

באשר לנאשמים עצמם – מדובר בהעסקה של עובדת זרה, שהיתה עובדת סיעודית עם אשרה בתוקף, בעבודות משק בית. העבירה בוצעה במשך חודש וחצי כאשר העובדת מתגוררת בבית הנאשמים.

באשר לנאשם 1, טען ב"כ המאשימה כי מעורבותו בביצוע העבירה היתה גבוהה יותר משל רעייתו ולכן ביקש כייוטלו עליו קנסות בסך 18,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין ובשיעור של 7,000 ₪ בגין אי עריכת ביטוח, ואילו על הנאשמת 2, שמעורבותה בעבירה פחותה, קנס של 10,000 ₪, דהיינו קנס המינימום הקבוע בדין בגין העסקה שלא כדין ו- 5,000 ₪ (שהוא גובה הקנס המנהלי הקבוע בדין) בגין אי עריכת ביטוח רפואי.

עוד עתר לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת למשך שלוש שנים, שאם לא כן יוטל עליו בנוסף הקנס המרבי הקבוע בדין.