הע"ז 20492-12-11 מדינת ישראל נ' מקסיק - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 24.06.14, הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה בעבירה של העסקה שלא כדין – עבירה על סעיף 2 (א)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

בקשתה של הנאשמת לבטל את הרשעתה – נדחתה (החלטה מיום 05.12.14).

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען, כי מדובר על ביצוע עבירה של העסקת עובד זר בנסיבות מחמירות, שכן העובדת, אשר לראשונה הגיעה לישראל על אשרת של עובדת סיעוד, הועסקה בעבודות משק-בית וניקיון, ובתקופת העסקתה אף התגוררה בבית הנאשמת. בכל אותה עת, הייתה העובדת שוהה בלתי חוקית בישראל, לאחר שאשרת השהייה שלה בישראל פגה כ-3 שנים קודם תחילת ההעסקה.

על עבירה מסוג זה, טען, נפסק לא אחת שמדובר ב"מכת מדינה", בעלת השלכות חברתיות ומוסריות. העבירה כלכלית במהותה ונעשתה מתוך תועלת כלכלית לנאשמת ובית הדין צריך לקחת זאת במכלול שיקוליו. לקולא, הנאשמת חסכה מזמנו של ביהמ"ש והודתה בעבירה המיוחסת לה.

בנסיבות העניין, טען, כי המאשימה סבורה שמתחם הענישה הראוי הוא בין 30-70% מהעונש המקסימאלי הקבוע בחוק בסך של 58,4000 ₪, והנאשמת הודתה, ביקש להשית עליה מחצית מהעונש המקסימאלי.

הנאשמת הביעה צערה על המקרה וטענה, כי נזקקה לעזרה בשל מצבה הבריאותי שנובע מפציעת גב שממנה היא סובלת בעקבות תאונת דרכים בה היתה מעורבת. לטענתה, העובדת, שהיתה אחות בהכשרתה בארץ מולדתה, סיפרה לה שהיא מתגוררת עם גבר ישראלי ושהיא ידועתו בציבור. על כן סברה כי אישור העבודה יינתן במהרה.

עוד טענה כי היא אמא חד-הורית, לשני ילדים יוצאי צבא, שכיון הם סטודנטים שהיא תומכת בהם; שהיא עורכת דין עצמאית ושמצבה הכלכלי אינו פשוט. כראיה לכך, הציגה אישורים מרו"ח וכן בקשה להלוואה מבנק לאומי. הנאשמת סיימה בבקשה לפרוס לתשלומים כל קנס שייגזר עליה.