הע"ז 1996-07-12 מדינת ישראל נ' מן ואח'

1.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקה שלא כדין, ללא ביטוח רפואי, עבירה על סעיפים 2(א)(1) ו-(2) ו-(1)(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן חוק עובדים זרים).

2.רקע כללי

א.ביום 21.09.11, במהלך ביקורת שנערכה על ידי מפקחי משרדי התמ"ת, נתפסה עובדת זרה, מבצעת עבודות משק בית, בלא שהייתה רשאית לעבוד אצל הנאשמים ומבלי שבוטחה בביטוח רפואי מתאים.

ב.ביום 16.12.13 נדחתה על ידי חברי כב' השופט שגב, בקשתם של הנאשמים לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, ולמתן הוראה על היעדר הרשעה על פי סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן חסד"פ).

ג.ביום 20.7.15 הגיעו הצדדים להסדר טיעון פתוח על פיו יורשעו הנאשמים בהעסקה שלא כדין לפי סעיף 2(א)(2) ובהיעדר ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3), והורשעו על פי הודאתם.

3.טיעוני המאשימה לעונש

א.העסקת עובד זר שלא כדין ובפרט במשק בית היא מכת מדינה והענישה עליה חייבת להיות כלכלית. העסקת עובדים זרים במשק בית, אשר המדינה אינה מקנה לה היתרים, פוגעת בכלכלת הישראלים, בפרט כאשר מדובר בהעסקה של עובד זר בעל אשרת סיעוד, אשר לא עבד בסיעוד, ומחייב את המדינה להביא עובד נוסף במקומו.

ב.בשים לב להעסקת העובדת משך חודשיים, כולל הלנה במקום, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות בין 20%-70% מהקנס המרבי העומד על סך של 58,400 ₪ לכל אחד מן הנאשמים בגין עבירה על סעיף 2(א)(1) ו-(2) ועל סך של 29,200 ₪ בגין עבירה על סעיף 2(ב)(3).

ג.המאשימה מבקשת להבחין בין המעורבות של כל אחד מן הנאשמים, ודורשת ענישה נפרדת לכל אחד מהם, כאשר לנאשם 2, מר מן, מבוקשת ענישה מופחתת. לגישתה של המאשימה, יש לתת את הדעת לכך שבאותה מידה יכולים היו להיות מוגשים שני כתבי אישום נפרדים, נגד כל אחד מבני הזוג.

ד.ביחס לנאשמת 1, הגב' מן, מבקשת המאשימה להביא בחשבון מצד אחד כי מדובר בהעסקה של חודשיים ימים והלנה של העובדת בבית, תוך פגיעה בזכויותיה הסוציאליות, ומצד שני כי הנאשמים חסכו זמן שיפוטי יקר וכן כי העובדת אמורה הייתה לעזוב את הארץ ביום 1.10.11 בלאו הכי (כרטיס הטיסה סומן נ/1), כך שתקופת ההעסקה לא הייתה עולה על שלושה חודשים.

ה.לפיכך, מבקשת המאשימה להשית על הנאשמת 1 קנס בסך 16,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וקנס בסך 6,000 ₪ בגין היעדר ביטוח רפואי, ועל הנאשם 2, אשר על פי הראיות הייתה מעורבותו בהעסקה פחותה, קנס בסך 12,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וקנס בסך 6,000 ₪ בגין היעדר ביטוח. בנוסף, ביקשה המאשימה לחייב כל אחד מן הצדדים בחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת.

ו. בתגובה לטענות הנאשמים ביחס לגובה הקנס נוכח מועד כניסתו של תיקון 15 לחוק עובדים זרים, טוענת המאשימה כי אין מחלוקת שהחוק אינו חל רטרואקטיבית, אלא שיש להחיל את רוח התיקון ולפסוק על פי מדיניות כפל הקנס, תוך הפניה לע"פ (ארצי) 74/09 מדינת ישאל - זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ (10.5.10) (להלן -עניין זיו אלון).

4.טיעוני הנאשמים לעונש