הע"ז 18250-09-10 מדינת ישראל נ' און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ - פסקדין

1.בפניי בקשה להשית הוצאות על המאשימה, משהמאשימה חזרה בה מכתב האישום, לאחר שתמה פרשת התביעה, חרף טענות הנאשמת עד לשלב זה.

הנאשמת מפנה לסעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("החוק") ולתקנה 9 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982 ("התקנות") ולפיהם עתרה לפיצוי בגובה 150% מסך הפיצוי המקסימלי שבתוספת לתקנות (2,294 ₪ בגין לימוד התיק ודיון ראשון ו-688 ₪ לכל ישיבה נוספת).

כך טענה הנאשמת כי 3 עו"ד למדו התיק והתקיימו 7 דיונים ומשכך, זכאית היא לפי התקנות לסך 11,010 ₪, כשביה"ד רשאי בנסיבות מיוחדות לפסוק 150% מסך זה ( 2,294 ₪ x 3 + 688 ₪ x 6). משכך, עתרה לפסוק לא פחות מ- 16,515 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

מונה הנתבעת ז' טעמים-נסיבות שיצדיקו פסיקת הוצאות גבוהות:

כתב האישום הוגש בשיהוי משמעותי, כ- 4 שנים לאחר המעשים הנטענים;

לא היה מקום להגשת האישום בשל העסקת עובדים אצל קבלן בניין לא רשום, לאור הוראת הדין; חרף פסיקת ביה"ד המשיכה המאשימה לנהל ההליך; 3 עו"ד מטעם הנאשמת למדו לעומק התיק; הנאשמת הוציאה סכומים גבוהים משמעותית מהתקנות על יצוגה המשפטי; הנאשמת הוציאה על ניהול ההליך הוצאות שאינן ניתנות להוכחה במסמכים; התובע אינו עובד ציבור (הנאשמת מפנה לבג"צ 1783/00 חיפה כימיקלים בע"מ נ' היועמ"ש; לבג"צ 5031/10 עמותת עיר עמים נ' הרשות לשמורת הטבע והגנים; כמו גם למכרז התמ"ת 9/06; למאמרו של קרמניצר, תפקידו של התובע בהליך פלילי, פלילים ה' 173, 178-9; ע"פ 656,639/79 אפללו ואח' נ' מד"י; בג"צ 218/85 תקוה ארביב נ' פרקליטות מחוז ת"א – וטוענת כי התמריצים לתובע מועצמים מאוד, ולפיכך יבקש להעמיד לדין גם במקרה שאין מקום לכך);

בנוסף לשכ"ט עו"ד יש לשלם גם את הוצאות הנאשמת ונושאי משרה בה, כאמור בתצהיר מר אורן דוד.

2. המאשימה בתגובתה עתרה לדחיית הבקשה:

פיצוי עפ"י סעיף 80 לחוק ינתן כשמתקיים תנאי סף של זיכוי/ביטול כתב אישום נגד הנאשם לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ ובנוסף בהתקיים אחד מ-2 המקרים: לא היה בסיס לאשמה; קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי (4466/98 ראמי דבש נ' מד"י).

אין בנסיבות המקרה דנא כדי להכנס לגדר המקרים המיוחדים והחריגים בהם יש לפסוק הוצאות לטובת הנאשמת (1109/09 סאמי שיבלי נ' מד"י).

הזכות שבסעיף 80 לחוק אינה מוחלטת ואין לומר בהכרח כי זיכוי גורר פיצוי (המ' 28/77 אהרן קמארה נ' מד"י; ע"פ 2366/03 עסאף נ' מד"י) ולכן גם השתמש המחוקק בלשון "רשאי" (1767/94 חגי יוסף נ' מד"י).

אין לשכוח כי האישום הנדון הוגש בעקבות בקשת הנאשמת להשפט, לאחר שהוטל עליה קנס מנהלי. ממילא, אין ממש בטענת שיהוי, שכן קנס מנהלי הוטל עליה ביום 09/10/07, אח"כ הגישה הנאשמת בקשה לביטול הקנס ובקשה להשפט ורק בעקבותיהן הוגש כתב האישום.

המאשימה נתקלה בקושי ראייתי בכל הנוגע להוכחה פורמלית של היסוד העובדתי של העבירה ומשכך, נאלצה לחזור בה מהאישום – אך אין בכך להסיק גורפת שלא היה מקום להגשת כתב אישום. משעסקינן בהליך מינהלי טענה הנאשמת טענותיה בבקשות דלעיל (בג"צ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ, נ' שר הת.מ.ת.).

הטענות ביחס לתובע "שאינו עובד ציבור" ו"התמריצים" המניעים אותו, כביכול – הן טענות סרק דמגוגיות שלא מבוססות כלל, מה גם שרוב ההחלטות בניהול התיקים מתקבלות תחת פיקוח וביקורת המשרד הממשלתי.