הע"ז 16578-08-14 מדינת ישראל נ' רוזנבך ואח'

1.כנגד הנאשמים, בעל ואישה, הוגש כתב אישום בגין עבירות של העסקה שלא כדין של עובדת זרה לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2), התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") והעסקת העובדת ללא ביטוח רפואי, לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים. 

2.ביום 14.3.2016 הורשעו הנאשמים, לפי הודאתם, בעבירה של העסקה שלא כדין של העובדת.

יצוין כי המאשימה חזרה בה מהאישום בגין עבירת ההעסקה ללא ביטוח רפואי, בהודעה שהוגשה לבית הדין ביום 19.7.2015.

3.הנאשמים הודו בעובדות המפורטות בכתב האישום שלפיהן העובדת החזיקה אשרת עבודה בתחום הסיעוד. היא עבדה אצל הנאשמים שהלינו אותה בביתם במשך כשלושה חודשים.

4.ביום 6.11.16 נשמעו הטיעונים לעונש.

5.המאשימה הגישה דו"ח קנס מנהלי שהוטל על הנאשם בגין אותה עבירה, מתאריך 1.11.09 (מ/1).

לעניין נסיבות העבירה טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בהעסקת עובדת כאופר ללא היתר כדין, שאלמלא הביקורת מושא כתב האישום – הייתה ממשיכה. לגישת המאשימה מעורבותם של הנאשמים בביצוע העבירה הייתה שווה. נטען כי המניע המרכזי להעסקת עובד זר ללא היתר הוא שיקול כלכלי ומשכך ראוי להחמיר בענישה, תוך הטלת קנס מרתיע.

6.ב"כ המאשימה ביקשה שמתחם הענישה ייקבע לכל נאשם בנפרד, בין 20% לבין 80% מהקנס המקסימאלי: 58,400 ₪ לגבי העסקה שלא כדין.

מתוך המתחם ביקשה ב"כ המאשימה לגזור על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 14,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין, וקנס בסך 6,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי.

עוד ביקשה ב"כ המאשימה להורות על חתימת התחייבות להימנע מעבירה במשך 3 שנים. אם לא כן, יושת על הנאשמים הקנס המקסימאלי הקבוע לעבירה.

7.ב"כ הנאשמים טענה שחלפו יותר משלוש שנים ממועד ביצוע העבירה, ואין חשש להישנותה. הנאשמים חסכו זמן והודו בעבירה. הנאשמים ידעו שהעובדת הזרה הייתה "חוקית" מאחר ששהתה בישראל עם אשרה, ומשמעסיקהּ (הסיעודי) נפטר.