הע"ז 16296-10-15 מדינת ישראל נ' ברבי ואח' - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 31.05.16, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) ו-1ד ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991. + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. 

1. כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

2. ב"כ המאשימה הקדימה וטענה כי אל מול העובדה שהנאשמים הודו והורשעו במיוחס להם בכתב האישום, מדובר בכתב אישום יזום, שהוגש לנוכח העסקה ממושכת של כ-3 שנים של עובדת מהפיליפינים כאשר כל תקופת העסקתה הייתה ללא כל אשרה בארץ.

3. בנוסף, הנאשמים הלינו את העובדת בביתם, שם אותרה העובדת הזרה ביום 24.3.15. לעניין חומרת ביצוע העבירות, הפנתה ב"כ המאשימה לדברי הסבר החוק בעמ' 100, וכן להלכת חדוות הורים בע"פ 5716-01-14, שם שב בית הדין הארצי לעבודה ודן בערכים המוגנים.

4. לעניין מדיניות הענישה הנהוגה, טענה, מדובר בעבירה כלכלית, ודרך המלך היא הטלת קנסות גבוהים, ובתי הדין בשורה של פסקי דין קבעו כי מדובר במכת מדינה מחייבת ענישה מחמירה. את גילוי דעתו של המחוקק, הוסיפה, ניתן ללמוד מגובה הקנס שנקבע בחוק עובדים זרים כשהשיעור המקסימלי עומד על 116,800 ₪ ביחס לכל עובד וכל עבירה. עוד ניתן ללמוד זאת מתיקוני חקיקה שונים אשר העלו את גובה הקנסות. כך למשל תיקון 15 לחוק עובדים זרים אשר קובע ענישת מינימום של 10,000ש"ח ביחס לכל נאשם.

5. במקרה הזה המאשימה תטען כי יש לקבוע מתחם ענישה בין 20% ל- 80%. הדבר נכון ל גבי שני הנאשמים שכן מדובר בהעסקה בצוותא כאשר העובדת לנה בביתה. בתוך המתחם הנ"ל, ביקשה המאשימה להשית קנס בסך 20,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים ובסה"כ 40,000 ₪.

6. לעניין עבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי המאשימה טענה כי מתחם הענישה נע בין 5,000 ₪ ל- 20,000 ₪ וביקשה להשית 7,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים.

7. עוד טענה כי מדובר בעבירה שהצריכה משאבים על מנת לבצע את האכיפה והוסיפה שבהעדר ראיות על אודות מצבם הכלכלי של הנאשמים, אין מקום להתחשב בנסיבות מקלות לעניין הפחת גובה הקנס.

8. ב"כ המאשימה הפנתה להסדר טיעון סגור שנחתם בבוקרו של אותו יום בת"פ 10140-06-15, שם בנסיבות של העסקה של כארבעה חודשים עם לינה גם ללא נסיבות אישיות חריגות, הושת, במסגרת הסדר טיעון סגור, קנס בגין העסקה שלא כדין 15,000 ש"ח לכל אחד מבני הזוג בנסיבות דומות של ביצוע עבירה (העסקה בצוותא ולינה). בהקשר זה ציינה כי בהסדר טיעון סגור הכולל הסכמה עונשית, להבדיל מהסדר טיעון פתוח, יש חיסכון בזמן שיפוטי ומכאן, שבמקרה דנן, מתבקשת המסקנה שיש להשית קנס גבוה יותר. כמו כן הפנתה לעונש שנגזר בת"פ 4253-09-12 בגין העסקה קצרה של חודש עם לינה.