הע"ז 1439-03-15 מדינת ישראל נ' רמון ואח' - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 19.05.15, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל עבירה על סעיפים 2 (א)(1) ו-2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק"). 

1. כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

2. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בהעסקה שלא כדין לתקופה של כ-3 חודשים וכי נקבע במספר רב של פסקי דין שהעסקת עובד זר הינה מכת מדינה ובפגיעה בכלכלה הישראלי ובעובד הישראלי.

3. עוד טענה כי כאשר מעסיקים עובד שהגיע לארץ באשרת עבודה בתחום הסיעוד, נותר מצב של הגדלת העובדים הלא חוקיים. העובד הזר מעדיף לעבוד בעבודות קלות חלף עבודתו בתחום הסיעוד. ברגע שמעסיקים עובדים זרים בעבודות משק בית אין צורך בעובדים ישראלים.

4. עוד טענה כי בהתאם לתיקון 15 לחוק עובדים זרים העונש על עבירת העסקה שלא כדין, הקנס לא יפחת מכפל הקנס המנהלי, קרי, 10,000 ₪ וכי יש להשית קנס כאמור על כל אחד מבני הזוג בנפרד.

5. לגבי מתחמי הענישה, טענה כי המאשימה סבורה כי מתחם הענישה לגבי הנאשמים צריך להיות בין 20%-80% מהקנס המקסימלי הקבוע בחוק וביקשה כי על הנאשמת יושת קנס בגובה 14,000 ₪ ועל הנאשם 10,000 ₪. עוד ביקשה כי במסגרת הענישה יחויבו הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מעבירות למשך 3 שנים ממתן גזר הדין.

6. הנאשם טען כי זו הפעם הראשונה שהוא ורעייתו נמצאים בביהמ"ש וכי הם הודו מיד בפני החוקר בביצוע העבירה.

7. הנאשמת ביקשה אף היא לטעון וטיעוניה נשמעו בדלתיים סגורות מטעמים שבצנעת הפרט. הואיל והדברים קיבלו ביטוי בפרוטוקול, ועל מנת שלמור על פרטיותה של הנאשמת, לא אשוב עליהם בגזר הדין.

    

   דיון הכרעה