הע"ז 1413-08 מדינת ישראל - רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול נ' חוג יועצים בע"מ

בפני בקשה מטעם הנאשמת לזיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה, בטענת "אין להשיב לאשמה", על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום שעניינו העסקת 7 עובדים זרים שלא כדין, וזאת בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2), 2(ב)(2), 2(ב)(3) ו-2(ב)(7) לחוק העסקת עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק העסקת עובדים זרים").

2.בסיום פרשת התביעה הגישה הנאשמת את הבקשה דנן. לטענתה:

א.לגבי 2 מהעובדים (המסומנים 4ו ו-4ז ברשימה שבסעיף 4 לכתב האישום) קיימים כל האישורים הנדרשים ואילו לגבי 5 העובדים הנוספים - אין לה כל קשר אליהם.

ב.הנאשמת אינה עוסקת כלל בעבודות בניה ו/או שיפוצים, ולא העסיקה עובדים זרים. עיסוקה של הנאשמת הוא במתן שירותי קרקע לעובדים זרים בעלי היתר כדין, אספקת תלושי שכר לקבלנים, ביטוח רפואי וכיו"ב, כלשכת שירות בלבד.

ג.העובדים אשר נתפסו באתר בנייה של מלון באילת, הם עובדיה של חברת א.שמשון - בינוי ופיתוח בע"מ (להלן: "חברת א.שמשון"), אשר הועברו אליה מחברת שמחוני-לופו חברה לבניין בע"מ (להלן: "חברת שמחוני-לופו") בהסכם ניוד עובדים, והמאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנאשמת היא זו שהעסיקה אותם או כי יש קשר כלשהו בינם לבין הנאשמת.

ד.הן מחומר החקירה הן מחקירת עדי התביעה, עולה כי חברת א.שמשון היא שהעסיקה את 5 העובדים, הורתה להם איזו עבודה לבצע, סיפקה להם את חומרי העבודה והציוד, חתמה על כרטיסי העבודה שלהם ואף הודתה כי הם עובדיה.

ה.בעליה של חברת א.שמשון, מר שמשון אליאספור (להלן: "מר אליאספור") הודה בחקירתו שלא היו בידיו רשיונות העסקה וטען כי הזמין עובדים זרים מהנאשמת, אך לא ידע לומר בכמה עובדים מדובר, בעוד ממסמכים שצורפו לחומר החקירה עולה כי 2 מתוך 7 העובדים אכן היו בטיפולה של הנאשמת, ואלו הועסקו כדין. באשר ל-5 העובדים הנוספים נטען כי מר אליאספור לא קישר בינם לבין הנאשמת וכי גם מחקירת ב"כ הנאשמת במשרד התמ"ת לא נמצא כל קשר בין הנאשמת לבין עובדים אלה.

ו.מר אליאספור שיקר בחקירתו כאשר טען תחילה כי אין לו ולא היו לו עובדים סיניים בחברה ואילו בחקירה שהתקיימה לאחר מכן אישר שאכן העסיק בחברתו עובדים זרים.