הע"ז 13655-09-14

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 23.06.15, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו, בניגוד להוראות סעיף 2 (א) (1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק"); העסקת עובד זר ללא היתר לפי סעיף 1 יג, בניגוד להוראות סעיף 2 (א) (2) לחוק; העדר ביטוח רפואי בניגוד לסעיף 2 (ב)(3) לחוק ומבצעים בצוותא, בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

בהסכמת הצדדים, הוחלט כי הטיעונים לעונש יוגשו לבית הדין בכתב וכי גזר הדין יישלח אליהם בדואר.

ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בעבירה שנמשכה חודש ימים, אגב הלנתה של העובדת הזרה בבית הנאשמים. עוד טען, כי לחובת הנאשם 1 קיימים 5 קנסות מנהליים שהוטלו עליו בשנים 2006 ו- 2011 בגין העבירות של העסקה שלא כדין של עובדים זרים וללא הסדרת ביטוח רפואי, וכי לחובתה של הנאשמת 2 קיימת הרשעה בעבירה של אחריות נושא משרה בקשר לעבירות על חוק עובדים זרים (הע"ז 6391-08-13).

בנסיבות אלה, טען ב"כ המאשימה, יש להטיל על הנאשמים קנס משמעותי, חרף העובדה שניתן כנגדם צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר 1887-04-15 ביום 21.06.15.

לאור האמור לעיל, דרשה כי בגין העבירה של העסקה שלא כדין, יוטל על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 20,000 ₪ ובנוסף, בגין העסקה ללא ביטוח רפואי, קנס של 8,000 ₪ לכל אחד מהם.

עוד ביקשה כי כל אחד מהם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בה הורשע בתיק זה.

הנאשמים טענו, כי מדובר בהעסקה שלא כדין קצרה למשך חודש ימים בלבד בנסיבות בהן הנאשמת 2 נכה מוכרת ע"י המוסד לביטוח לאומי ולכן העסקת העובדת הזרה היה מכורח המציאות.

עוד טענו כי בשנים האחרונות החברה שהיתה בבעלותו של הנאשם 1 קרסה, דבר שהותיר אותם בחוסר כל והוביל למתן צו כינוס כנגד נכסיהם., במסגרתו נאלצו למכור, בין היתר, את דירת מגוריהם.

הנאשמים הוסיפו כי הם אנשים נורמטיביים וכי לאור מצבם הכלכלי ולאור תקופת ההעסקה הקצרה, השתת קנס כספי גבוה תוביל, הלכה למעשה, למאסרם בגלל אי יכולתם לשלמו.