הע"ז 1185-08 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' אדרי

ביום 10/3/14 הנאשם הורשע בגין העסקת 2 עובדים זרים ללא היתר (עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991). העבירה בה הורשע הנאשם בוצעה ביום 10/11/04 בעת שהנאשם סייע לבתו בביצוע שיפוצים בדירתה ברמת גן (העבירה לא בוצעה במשלח ידו של הנאשם).

יאמר מיד כי מלכתחילה הוטל על הנאשם קנס מינהלי בסך 30,000 ₪ בגין העסקת שני העובדים בלא היתר כדין ובלא שהסדיר להם ביטוח רפואי, ואולם לאחר שהנאשם ביקש להשפט החליטה המאשימה לבטל את הקנס שעניינו העדר ביטוח רפואי, וליחס לנאשם עבירה בגין העסקה בלא היתר בלבד.

גם לאחר שהועמד שיעור הקנס על סך 20,000 ₪ התנגד הנאשם לתשלום הקנס ועמד על זכותו להשפט בגין העבירה שיוחסה לו (אציין כי הקנס הרגיל הוא על סך 5,000 ₪ בגין כל עבירה של העסקת עובד בלא היתר היינו סה"כ 10,000 ש"ל ואולם העבירה בוצעה במועד שבו הוכפל שיעור הקנס המנהלי בהתאם להוראת שעה ולפיכך הועמד הקנס הכולל בגין העסקת שני העובדים על סך 20,000 ש"ח).

בהתאם לבקשתו של הנאשם, התנהל הליך הוכחות שבסיומו הנאשם הורשע כאמור בביצוע העבירה.

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 17/9/14 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה טען כי בנסיבות העניין, לאור בקשתו של הנאשם להשפט, בית הדין נדרש לנהל הליך הוכחות אשר הסתיים בהרשעתו של הנאשם. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לתיקון 15 לחוק עובדים זרים אשר קבע כי מקום שנקנס מבקש להישפט ומורשע – הקנס שיוטל עליו לא יפחת מכפל הקנס המנהלי.

עוד ציין ב"כ המאשימה, כי לחובתו של הנאשם אין עבירות קודמות בתחום העסקת עובדים זרים וכי העבירה לא בוצעה "במשלח ידו".

לטענת ב"כ המאשימה בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל ולחומרת העבירה שעניינה העסקת עובדים זרים בלא היתר, טווח הענישה התחתון צריך עמוד על כפל הקנס המנהלי שהוטל על הנאשם (20,000 ₪ לעובד היינו 40,000 ₪ בגין שני העובדים) ואילו הרף העליון לענישה צריך להיות בסך בסך 40,000 ₪ לעובד (היינו 80,000 ₪ בגין שני העובדים). לנוכח האמור ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם בגין העסקת שני העובדים קנס בסך 60,000 ₪ וכן חתימה על התחייבות. המאשימה לא התנגדה לפריסת הקנס לתשלומים.

הנאשם טוען כי אין ביכולתו לשלם כספים בשיעורים שמבקשת המאשימה להטיל עליו, וכי הוא מעדיף לרצות עונש של מאסר בפועל.