החלטה 1185-08 - פסקדין

בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין

בפני בקשה מטעם הנאשם, לעיכוב ביצוע גזר הדין שניתן נגדו ביום 6.10.14 [להלן: "גזר הדין"]. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה החלטתי לדחותה ואלה נימוקי:

1. ביום 10/3/14 ניתנה הכרעת דין במסגרתה הורשע הנאשם בגין העסקת שני עובדים זרים בלא היתר.

2. על יסוד הרשעתו, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ביום 6/10/14 נגזר על הנאשם תשלום קנס כספי בסך 25,000 ₪ שישולם ב- 50 תשלומים חודשיים שווים.

3. בבקשתו לעיכוב ביצוע גזר הדין טוען הנאשם כי בכוונתו להגיש ערעור על גזר הדין.

   הנאשם, שבעת הטיעון לעונש העיד כי הוא עובד כמתקין מזגנים והכנסתו עומדת על כ 5,000-7,000 ₪ בחודש, טען במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע הקנס, כי בתקופה האחרונה אין לו עבודה וכי יש לו חובות גדולים ולכן הוא יתקשה לכלכל את משפחתו. וכן הודיע כי בכוונתו לבקש מבית הדין הארצי להמיר את הקנס בימי מאסר בפועל.

4. המאשימה מתנגדת לבקשה, בתגובתה מפנה המאשימה לכך שמצבו הכלכלי של הנאשם נשקל על ידי בית הדין בעת שנגזר דינו. עוד טוענת המאשימה כי סיכויי הערעור קלושים, מאחר שעיקר טענותיו של המערער הן כנגד ממצאים עובדתיים שקבע בית הדין. המאשימה טוענת כי תחילת תשלום הקנס לא יוצר מצב בלתי הפיך שכן ככל שעירעורו של הנאשם יתקבל, ניתן יהיה להשיב לו את סכומי הקנס ששולמו.

5. כלל ידוע הוא שאין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר הדין. עיכוב ביצוע גזר הדין יהיה מוצדק אך ורק במקרים חריגים, כאשר קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, ובנסיבות בהן אם יזכה הנאשם בערעור יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו או כאשר נסיבות אישיות אישיות בעלות משקל נכבד מצדיקות את עיכוב ביצוע העונש (כאשר ביצוע מידי של פסק הדין יגרום נזק שאינו ניתן לתיקון).

   כלל זה מקבל משנה תוקף מקום שמדובר בקנס כספי ולא בעונש מאסר באשר מקום שמדובר בקנס כספי אין כל קושי בהשבת הגלגל לאחור.

   ראה י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, תשס"ט – 2009 - חלק שני ב' עמ' 1718- 1726

6. מהבקשה שבפני לא עולה כי מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות, המצדיקות סטיה מהכלל האמור.