מדינת ישראל נ' מלכה ואח'

רקע וטענות הצדדים

1.הנאשמים הורשעו בעבירה של העסקת עובדת זרה בעבודות משק בית (להלן: העובדת) וזאת ללא היתר, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"ה-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

2.המאשימה טענה לעניין העונש כי הנאשמים העסיקו את העובדת בעבודות משק בית על אף שניתנה לה אשרה לעסוק בעבודות חקלאות בלבד וזאת במשך שנתיים ימים. המאשימה טענה, כי מדובר בעבירה חמורה המחייבת ענישה כלכלית מחמירה שכן מסתבר כי הציבור לא מפנים את חומרת העבירה והעונשים שנפסקים אינם מהווים גורם מרתיע דיו. לטענתה, על אף שמדובר בבני זוג המהווים יחידה כלכלית אחת, יש לקבוע לכל אחד מהנאשמים מתחם ענישה נפרד כאשר רק בקביעת העונש ניתן להתחשב בעובדה כי מדובר ביחידה כלכלית אחת. המאשימה ציינה, כי בסוף תקופת עבודת העובדת עמד כפל הקנס המנהלי על הסך של 10,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים ועל כן למעט נסיבות מיוחדות, מתחם הענישה עומד על סך מינימאלי של כפל הקנס המינהלי ולמעשה בין 25% ל-80% מהקנס המירבי, היינו בין סכום של 11,680 ₪ לבין 46,720 ₪. המאשימה ביקשה כי על כל אחד מהנאשמים יוטל קנס בסך של 22,000 ₪ בצירוף התחייבות מלהימנע מביצוע עבירה דומה במשך שלוש שנים.

3.לטענת הנאשמים, יש ליתן משקל לעובדה שמדובר בעבירה מינהלית שהמחוקק קבע שדרך המלך בגינה תהא השתת קנס מינהלי אלא שבעניינם החליטה המאשימה לנקוט בכתב אישום יזום. הנאשמים טענו בעניין זה להגנה מן הצדק במסגרת הכרעת הדין והם סבורים כי על אף שטענתם נדחתה במסגרת הכרעת הדין, יש ליתן משקל לטענותיהם בעת גזירת העונש. הנאשמים טענו, כי יש ליתן משקל לטענותיהם בעניין השונות שנקטה המאשימה בעניינם אל מול התנהלותה בעניינו של אהוד ברק שם טענה כי ייתכן מצב שאחד מבני הזוג אינו נמצא בבית ולא התעסק בענייני הטיפול במשק הבית ועל כן אין לזמנו כלל לחקירה, ואילו במקרה דנן טענה טענות עובדתיות הפוכות כי לא ייתכן שאחד מבני הזוג לא היה מודע למתרחש בביתו ועל כן יש להטיל אחריות על שני בני הזוג.

הנאשמים מוסיפים וטוענים כי מדובר בעבירה מינהלית, היינו, במדרג העבירות הפליליות הנמוך ביותר כאשר הקנס המינהלי הקצוב בגינה עומד על סך של 5,000 ₪.

4.הנאשמים טענו כי בגזירת העונש יש להפריד בין שני הנאשמים.

באשר לנאשמת 2, (להלן: הנאשמת) נטען כי הינה כבת 55 אם ל-4 ילדים, סבתא לשניים וללא כל הרשעה פלילית קודמת. הנאשמים טענו, כי הגם שנאשמת עומדת על טענותיה כנגד הכרעת הדין, הרי שלאור מדיניות הענישה הקיימת בבתי הדין, יש להשית על הנאשמת 2 קנס בשיעור המינימאלי, היינו בסך של 11,000 ₪ בלבד.

באשר לנאשם 1, (להלן: הנאשם) ביקש ב"כ הנאשמים לקבל תסקיר משירות המבחן לבחינת אפשרות של קביעת אשמה בהעדר הרשעה. ב"כ הנאשמים טען כי הנאשם 1 בן כ-56.5, אב ל-4 ילדים וסב לשניים ואשר מעולם לא הורשע בכל עבירה פלילית שהיא. הנאשם מנהל גן אירועים גדול בדרום הארץ, מעסיק למעלה מ-250 עובדים ומעולם לא ננקטו כנגדו הליכים של משרד הכלכלה. לדבריו, הנאשם הוא דמות ציבורית במושב מגוריו, הגיש מועמדות לוועד המושב בעבר ומתעתד להגיש מועמדות בבחירות הקרובות והוא חושש כי הרשעה פלילית תסכל את האפשרות להיבחר לוועד. הנאשם מצביע על תרומות רבות לארגונים ולאנשים עם מוגבלויות.

הנאשם טוען, כי המדינה מדברת בשני קולות כאשר בעבירה חמורה כדוגמת עניינו של יצחק כהן (העז 49649-11-16; להלן: פרשת כהן) שעניינו באישיות ציבורית שהואשם, הודה והורשע בעבירה של הטרדה מינית, הסכימה המאשימה (במסגרת הסדר טיעון שלא אושר) להעדר הרשעה ולעבודות של"צ ואילו בענייננו עומדת המאשימה על הרשעתו של הנאשם הגם שמדובר כאמור בעבירה במדרג הנמוך ביותר.