מעקב אחר אישה ש"חזותה אסיאתית" - האם חוקי?

1. החלטתי לזכות את הנאשמים, שהואשמו בהעסקה בעבודות בית של אזרחית מהפיליפינים, שלא על פי היתר עבודה כדין. זאת, מהנימוקים אותם אפרט להלן, ובראשם מסקנתי לפיה יש לפסול את כל ראיות המאשימה, שכן אלה הושגו בעקבות מעקב אקראי שלא כדין של פקח אחר אישה שהילכה לתומה ברחוב, ושהחשד היחיד בעניינה, על פי הצהרת הפקח עצמו, היה היותה "בעלת חזות אסיאתית".

כתב האישום ומהלך ההתדיינות

2. על פי כתב האישום, הנאשמים הינם הבעלים והמחזיקים של דירה בתל-אביב (להלן: הדירה). בכתב האישום נטען שביום 14.10.12, במסגרת ביקורת יחידת האכיפה למעסיקים שנערכה בדירה, נמצאה בה אזרחית זרה כשהיא עוסקת בעבודות בית. נטען, שבאותו המועד היתה ברשות העובדת אשרת עבודה בתוקף בענף הסיעוד בלבד ועל שם מעסיק אחר, ומכאן שהנאשמים העסיקו אותה ללא היתר כדין. עוד נטען שהעסקת העובדת ללא היתר נעשתה אחת לשבוע ונמשכה בערך שנה וחצי עובר לביקורת. לאור כל זאת, הואשמו הנאשמים בהעסקת עובד זר שאינו רשאי לעובד בישראל, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.

דיון הוכחות ראשון התקיים בתיק ביום 27.10.16. במהלכו, נחקרו עדי המאשימה. בתום פרשת התביעה ביקש הסניגור להעלות טענת "אין להשיב לאשמה", וניתנה החלטה לפיה הצדדים יגישו את טיעוניהם בעניין זה בכתב.

3. בבקשה שהגישו בכתב, טענו הנאשמים שאין מקום לחייב אותם להשיב לאשמה, מאחר שהתנהלות מפקחי המאשימה היתה נגועה בסדרה של פעולות לא חוקיות. לטענתם, הפקחים עקבו אחרי העובדת באופן אקראי, ללא קיומו של חשד סביר ובניגוד לסמכויותיהם; הם פעלו בניגוד לנהלי המאשימה (מדים, תג זיהוי, אמצעי תיעוד), הם נכנסו לדירה ללא צו שיפוטי ובניגוד לדין; ולבסוף הם לא גבו עדות מהעובדת. הנאשמים הוסיפו וטענו כי בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית (הלכת יששכרוב, עפ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי (4.5.06)), ונוכח אי החוקיות שבהתנהלות המפקחים, יש לפסול את כל הממצאים והראיות שהושגו בגללה, ובכלל זה הודאות הנאשמים.

בתגובתה לבקשה טענה המדינה שדין הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופה. בין היתר, טענה המדינה שבהינתן החזקה לגבי העסקת עובד זר בידי מחזיק במקרקעין, הקבועה בסעיף 4א לחוק עובדים זרים, והראיות שהציגה, עבר נטל ההוכחה אל הנאשמים, ועל כן לא יכול להתקיים במקרה זה מצב של היעדר אשמה לכאורה. עוד טענה המדינה שהפקחים פעלו כחוק ובהתאם לסמכויותיהם, ובכל מקרה, גם אם חלק מהראיות בתיק ייפסלו, די בראיות שנותרו בתיק כדי להרשיע.

ביום 29.11.16 דחיתי את הבקשה, וכך נימקתי:

"בפניי טענת הנאשמים לפיה אין עליהם להשיב לאשמה. לאחר בחינת הבקשה והתגובה לה, החלטתי לדחותה. זאת, מאחר שהגעתי לכלל מסקנה שיש מקום שאשמע את הראיות כולן, לרבות פרשת ההגנה, בטרם אכריע בטענות הנאשמים בדבר כך שכניסת הפקחים לביתם נעשתה שלא כדין, כמו גם בטענותיהם לפיהן מכוח דוקטרינת פירות העץ המורעל יש לפסול גם את כל הראיות הנוספות שהתקבלו בעקבות אותה כניסה (ראו והשוו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין עפ 11347-03-15 מדינת ישראל נ' ביניאשווילי (25.5.15, מותב בראשות כב' הנשיאה דבורה ברלינר), שבו התקבל ערעור במקרה שבו הערכאה הדיונית קיבלה טענת 'אין להשיב לאשמה' על יסוד טענות דומות, תוך שנקבע שלא היה מקום להכריע בטענות אלה בטרם נשמעה פרשת ההגנה). למען הסר ספק, כל טענות הנאשמים שמורות להן, ואדון ואכריע בהן במסגרת הכרעת הדין".

4. ביום 29.12.16, בפתח הדיון שבו היתה אמורה להישמע פרשת ההגנה, מסר הסניגור כי הנאשמים בוחרים שלא להעיד, תוך שהם מבינים את המשמעות של בחירתם זו. מיד לאחר הודעתו זו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

המעקב אחר העובדת בשל "חזותה האסיאתית" – האם חוקי?

5. טענתם המרכזית והעיקרית של הנאשמים הינה שהמעקב שביצעו הפקחים אחר העובדת לא היה חוקי. כיצד התבצע אותו המעקב שבמחלוקת? בדו"ח "תיאור המקרה" שהוגש (מא/2) תאר הפקח מאור מגדל את המעקב כדלקמן (ועל תיאורו זה לא היתה מחלוקת בין הצדדים):

"במדרכה צעדה גברת בעלת חזות אסיאתית לבושה מכנס 3/4 וחולצה קצרה ואוחזת תיק צהוב גדול. אני ירדתי מהרכב והתחלתי לצעוד אחריה ברחוב.

הגברת נכנסה בשביל הכניסה של בנין מגורים הרב עוזיאל 6 והקישה את קוד הכניסה של דלת הכניסה ללובי. נכנסתי אחריה והמתנתי יחד איתה למעלית. היא לחצה על קומה 3 במעלית וכאשר יצאה מהמעלית הסתכלתי וראיתי אותה נכנסת לתוך דירה מס' 11...

ירדתי במעלית למטה ומקומה 3 בחזית בצד ימין של הבנין ראיתי את הגברת מוציאה שטיח ותולה אותו על המעקה. בשלב הזה עלינו שוב יחד עם קובי, ודפקנו על הדלת. את הדלת פתחה הגברת שעקבתי אחריה ונראתה תולה את השטיח. הצגתי בפניה תעודה מזהה שלי וביקשתי ממנה לראות את הדרכון שלה. כמו כן היא נשאלה אם יש מישהו בבית והיא ענתה שהיא לבד. ביקשתי ממנה להיכנס פנימה והיא אפשרה לי להיכנס. פרטיה של הגברת נבדקו ונרשמו ברשימת עובדים... לפתע מתוך הבית הגיח בחור שהציג עצמו כבעל הנכס ושאל לפשר מעשינו בתוך הדירה. הסברתי לו במה דברים אמורים והצגתי לו תעודת מפקח שלי והוא התבקש להציג תעודה מזהה שלו... הוא ביקש להגיע למשרד למסור עדות לגבי העסקתה של הנתינה".