הע"ז 11014-09-13 מדינת ישראל נ' קמחי ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 30.12.14, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שלא כדין עבירה על סעיפים 2 (א)(1) ו- 2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טענה, כי במסגרת טווח הענישה יש לקחת בחשבון את חומרת העבירה, וכי שהעסקת עו"ז בכלל ובפרט במשק בית הינה עבירה קשה.

העסקת עו"ז פוגעת בכלכלה הישראלית בכלל ובעובד הישראלי בפרט.

מבחינת העסקת עובדים זרים, המדינה מעניקה היתרים להעסקת עובדים זרים בתחומים של תעשיה, בניה סיעוד וחקלאות, ההיתרים ניתנים בהתאם לצורך ובהתאם למחסור של עובדים. בתחום של משק בית המדינה לא אישרה מאחר ולא אותר מחסור של עובדים ישראלים בתחום. לעומת זאת בתחום הסיעוד, אין הגבלה של מכסה של עובדים זרים כאשר כל היתר מוענק בהתאם לצורך של מבקש ספציפי.

כאשר מעסיקים בתחום משק בית עובדים שהגיעו לתחום הסיעוד, נוצר מצב של הגדלת מספר העובדים הלא חוקיים והעובדים החוקיים בכלל מאחר והמעסיק הסיעודי שהעובד עזב אותו מקבל היתר לעובד חוקי חדש.

מבחינת נסיבות העבירה, טענה כי מדובר בהעסקה של עובדת שנכנסה לישראל באשרת עבודה בתחום הסיעוד והועסקה על ידי הנאשמים כאשר להם אין היתר להעסיק עובד זר ואינם נזקקים לסיוע בסיעוד.

העסקת העובדת הזרה נמשכה שנה וחצי מדי יום ביומו תוך הלנתה בביתם, וזאת מבלי שתהיה לה אשרת שהיה ו/או אשרת עבודה בישראל במשך תקופת העסקתה.

לאור האמור לעיל, המאשימה טענה כי מתחם הענישה בתיק צריך להיות בין 25% מהקנס המקסימלי הקבוע בחוק ועד 70% מהקנס המקסימלי.