הסתר צוואה לשם שימוש בנכס מהעיזבון

המחלוקת

1.         בפני תביעתם של אח ואחות אשר ירשו, בסופו של דבר, מכח צוואה שנערכה ביום 20.8.91 ע"י סביהם המנוחים (להלן: " הסבים"), מחצית דירה ברח' .... ב.... (להלן: " הדירה ...."), לדמי שימוש ראויים מהיורש של מחציתה השניה של הדירה, הוא דודם, אחי אביהם המנוח (להלן: " הנתבע").

2.         הסבים המנוחים הלכו לבית עולמם; הסבתא ז"ל בחודש יולי 1996 והסב ז"ל בחודש ספטמבר באותה שנה, תוך שצוואתם מותירה את הדירה ...., בחלקים שווים לשני ילדיהם - הנתבע, ואביהם המנוח של התובעים (להלן: " האב"), בנעליו באים התובעים.

3.         בין עריכת צוואות הסבים בשנת 1991 (להלן: " הצוואה") לבין שנת פטירתם בשנת 1996, הלך לבית עולמו אביהם המנוח של התובעים, בשנת 1994.

4.         בשניים אין חולק: ראשית, כי משניטלה שומה, אגב ההליך, לעניין שכה"ד הראוי, אזי הסך  אשר נתבע בתובענה כחלק התובעים - 1,250 ש"ח לחודש, נכון הוא ואפשר אף פחות מן הסך הריאלי;

            שנית - אם עשה אי מי שימוש מלא או חלקי בדירה, לא היה זה אלא הנתבע, ובחלק מן הזמן גם בנה של אחותו, אך ודאי לא התובעים עצמם.

5.         עיקר המחלוקת הוא בשאלה האם זכאים התובעים לדמי שימוש ראויים מן הנתבע, שותפם לנכס, שמא לאו.

6.         אין עורר כי הסבים רכשו את הדירה .... בטרם הושלמה בנייתה והם עצמם לא גרו בה מעולם.

7.         הסבים התגוררו בדירה אחרת ב.... (להלן: " הדירה ...."), ואשר הייתה רשומה ע"ש האב המנוח וע"ש הנתבע בחלקים שווים.

8.         עם מכירת הדירה ...., ורכישת הדירה ...., נערכה הצוואה. כזכור, הדירה ...., להבדיל מהדירה ...., נרשמה ע"ש הסבים ולא ע"ש האב והנתבע.

9.         אלא מאי, שרק בשנת 2010, כ-14 שנה לאחר פטירת הסבים, הודיעה פתע אחותו של הנתבע, ...., לתובע, כי מצאה את הצוואה. אין עורר בעובדה כי עד שנת 2010 לא ידעו התובעים דבר קיומה של הצוואה.

10.        במילים אחרות, תוכל לומר שאין עורר בעובדה כי עד שנת 2010 עת ניתנה ההודעה, סברו התובעים כי לכל היותר בעלים הם של 1/8 מהדירה ...., בהתבססם על הנחה שאין בנמצא צוואה שהיא רלוונטית לגביהם.

11.        ואבהיר כי לסבים נולדו 8 ילדים, אשר הוזכרו אגב ההליך. היינו, האב, הנתבע, האח .... ז"ל (ר' פרוטוקול בעמ' 21), האחיות .... ז"ל, ...., ...., .... ו.... תבדל"א (וראה פרוטוקול בעמ' 11).

12.        משנתגלה דבר קיום הצוואה של הסבים, עתרו התובעים לפסיקת שכ"ד ראוי. התובעים דרשו שכר זה לא מן היום בו הלך הסב לבית עולמו (23.9.96) אלא עוד משנת 1995, ובסה"כ דרשו התובעים סך 247,500 ש"ח משותפם למקרקעין - הנתבע, בעבור דמי שימוש ראויים.

13.        לתביעתם זו ובטוענם כי הצוואה (אשר קוימה ביום 17.3.11 לגבי הסב וביום 4.8.10 לגבי הסבתא) הוסתרה מפניהם במתכוון, הוסיפו התובעים תובענה בגין "עגמת נפש", בגובה 80,000 ש"ח, מבלי שיסבירו כיצד חושב סך זה.

14.        אוסיף שתי עובדות רלוונטיות:

            האחת, כי בסמוך לגילוי הצוואה, העביר הנתבע את זכויותיו בדירה .... לאחותו, .....

            האחרת, כי עיקר טענת הנתבע היא בכך שגם הוא עצמו לא ידע על קיומה של הצוואה וכי הוא עצמו לא התגורר בדירה.

15.        אם תרצה, מתמצית הגנתו של הנתבע כלפי הדרישה לדמי שימוש ראויים הנקובה בדין, בטענה - לא מנעתי מן התובעים להשתמש בדירה והכיצד אמנע כאשר לא הייתי ער כלל לזכויותיהם בנכס.