הסתלקות דיין מלשבת בדין - פסקדין

בפני מכתבן של טו"ר רעות גיאת, באת-כוח האשה, ועו"ד בת שבע שרמן, מנהלת "יד לאשה", הארגון שמטעמו מיוצגת האשה בתיק זה, ושנכתב בתגובה להחלטתי בה כתבתי כי אני מסופק אם אסכים לשבת בתיק זה, לאור התנהגותה הפוגענית של ב"כ האשה, ששמה לה למטרה, לא את טובת לקוחתה וחילוצה ממסגר הנישואין, אלא את המלחמה בבתי הדין הרבניים.

במכתבן הנ"ל הן כותבות:

"מודיעות הח"מ בשם האשה, באת כוחה וארגון "יד לאשה" כי לא היה בכוונת האשה, ב"כ ו/או ארגון "יד לאשה" "להבאיש ריחו של ביה"ד" חלילה, וודאי לא של בי"ד זה הידוע בהשתדלותו לפתרון מצוקתן של העגונות, ופסיקתו האמיצה, במקרים קשים מעין אלו.

...

...אנו מצרות ומצטערות אם אכן כך הצטיירו הדברים! ומבקשות מכת"ר כי לא יוחלף הרכב זה שיש בידו להושיע אשה עגונה זו מסבלה רב השנים.

...ישיבתם של כב' הר' דיכובסקי, וכב' הר' בן-שמעון בהרכב הדן במקרה זה חשובה מאד. נסיונם הרב בשחרור עגונות ובטיפול במקרים קשים מעין אלו, אומץ פסיקתם ונכונותם להציל עשוק מיד עושקו הינם קריטיים לסיום התיק ולמניעת סבל מהאשה האומללה".

בהמשך נכתב כי הן עשו "כל שלאל ידן למלא אחר הסכם זה", היינו הגישו הודעה בהתאם להסכם לבית המשפט לעניני משפחה ופתחו תיקים בהתאם להסכם בבית הדין הגדול.

אינני מקבל הסברים אלו. בהחלטתי מאתמול כתבתי:

"ידענו שפניה למוסד לביטוח לאומי אינה דבר הניתן להעשות מהיום למחר. יש צורך במספר שבועות לפחות בכדי שהנהלת בתי הדין תפנה לביטוח הלאומי ותקבל תשובה. אלא שלאור חומרת המצב ולאור הודעת ב"כ האשה שאינה מוכנה להמתין אפילו זמן קצר, הבהרנו לה שעליה "לרוץ" פיזית אל הנהלת בתי הדין שתפנה לביטוח הלאומי, ומשם אל הנהלת המוסד לביטוח לאומי, בכדי להספיק לבצע את כל הדרוש, כולל כינוס מיידי של ישיבה מיוחדת במוסד הנ"ל שתחליט בדבר. הבהרנו שללא קבלת הסכמת הביטוח הלאומי, אין בידינו לסדר את הגט בהסכמה, ויהיה צורך להמתין לפסק דין."

טו"ר גיאת לא פעלה בהתאם להנחייתנו הנ"ל, והיא לא נתנה כל הסבר מדוע לא עשתה כן. הטוענת הרבנית היתה מודעת, או שהיתה צריכה להיות מודעת, לאור ההנחיה שניתנה על ידינו, שללא "קשירת הקצוות" על ידה, תוך פעילות אינטנסיבית מצידה, לא יהיה ניתן לקבל את תשובת הביטוח הלאומי במועד שנקבע לסידור הגט. האפשרות שלא ניתן יהיה לקבל תשובה של הביטוח הלאומי במועד שנקבע, בלא שיהא הדבר ב"אשמת" הבעל או כל גורם אחר, היתה בגדר אפשרות מסתברת. רק בכפוף לכך נקבע סידור הגט ביום רביעי בשבוע שעבר, ורק בכפוף לכך הסכמנו להגיע במיוחד, עמיתי הרה"ג שלמה בן שמעון ואני, לביה"ד הגדול, הגם שלא היינו משובצים לדיונים באותו יום.

בינתיים הובא בפני תדפיס של כתבה שפורסמה באתר האינטרנט nrg של מעריב, תחת הכותרת "איפה הגט". הידיעה עוסקת בפרשה שבפנינו, ומעבר להיותה רצופה בסילופים, פורסמה בה תמונתה של האשה בתיק זה ושמה הפרטי. כן פורסמה תמונה של האשה וטו"ר רעות גיאת ומתחתיה הכיתוב: "צילום: טלפון סלולרי של "יד לאשה". (אסור להכניס מצלמות)". ידיעות דומות פורסמו בכלי תקשורת אחרים. טו"ר רעות גיאת מצוטטת שם כאומרת: "אני מתכוונת לא לצאת מכאן היום. אני מזמינה את כולם לשבות, עד שלא יגיע ההרכב. רק באזיקים יצליחו להוציא אותי מפה".

בתגובות לכתבה, במסגרת תגובה שמספרה 58, תחת הכותרת "רעות גיאת מגיבה", נכתב: "...אני עמדתי בכל התחייבויותי וסידרתי את כל המוטל עלי והופעתי לדיון בשעה היעודה. אלו שלא הופיעו ולא עשו את המוטל עליהם החליטו להכפיש את שמי במקום להודות בטעות ולהתנצל. והרי ידוע שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה".

אינני רואה כיצד מתיישבים דבריה הקשים והמסולפים של הטוענת הרבנית בפרסומים הנ"ל, עם דברי השבח והכתרים שהיא קושרת לנו במכתבה הנמלץ.

צר לי. טוען-רבני, כמו עורך-דין, מהווה גם "פקידו של בית הדין". דברים אלו שפורסמו על ידי הטוענת רבנית, על רקע הנחיות מפורשות שניתנו לה, אינם מתיישבים עם חובתה הן כלפי לקוחתה והן כלפי בית הדין.

אין ספק בלבי, כי האשה המסכנה שעניינה הקשה והעגום מצוי בפני בית הדין, לא היתה מסוגלת ל"הפקה התקשורתית" שבויימה ביים היטב על ידי הטוענת הרבנית רעות גיאת וארגון "יד לאשה".

הפרסום שיצרה הטוענת הרבנית הינו בניגוד לאיסור הפרסום אשר חל על הליכים בעניני משפחה, על פי סעיף 1א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, ובניגוד לסעיף 70 לחוק בתי המשפט. דינו של העובר על הוראות אלו הוא - מאסר ששה חודשים.

החמור יותר בעיני הוא, שהפרסום שנעשה הוא פרסום מסולף, ולכאורה ביודעין, של הדיון שהתקיים ביום א' בשבוע הקודם. מהכתבה עולה כאילו הדיון ביום ד' באותו שבוע נועד כדי שניתן פסק דין בו יישלח הבעל לכלא אם לא יתן גט באותו יום. ולא היא: אותו יום נקבע לסידור גט, ובמידה שהוא לא יינתן על אף קיום כל ההסדרים המוקדמים שנקבעו בהסכם הגירושין, אמור היה להינתן פסק דין בשלב מאוחר יותר, אך לא באותו יום! אציין כי על פי סעיף 251 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, "המפרסם שלא בתום לב, בכל דרך של פרסום, דין וחשבון לא מדוייק על דיון בבית משפט או בועדת חקירה על פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968 , דינו - מאסר ששה חדשים".

זאת ועוד. מהנסיבות האופפות את הפרשה, במיוחד על רקע היותה של האשה "כוכבת" של סרט העוסק בעניינה, עולה חשד כי הפרסום נועד ליצור השפעה בלתי הוגנת על שיקול דעתו של בית הדין ולשבש את ההליך המשפטי בעניינם של הצדדים.

אציין עוד כי לבני הזוג ילדים קטינים, ופרסום שמה ותמונתה של האם, לרבות פרטים הקשורים מהותית לסכסוך המשפחתי עלול להביא לפגיעה קשה בטובתם של הקטינים, ומיותר להאריך בכך.