הסמכות העניינית בתובענה לבקשה לסעדי הריסה ופירוק

החלטה

1. המשיבה 1 הגישה תובענה למתן צווי מניעה ועשה קבועים נגד המבקשת ונגד המשיבה 2.
המשיבה 1 והמבקשת, שתיהן, הן הבעלים של בניין משותף בתל אביב. המשיבה 2 שכרה מאת
המבקשת חלק מן היחידות שבבעלות המבקשת והקימה בהן מסעדה. על פי הנטען בכתב-התביעה,
תפסו המבקשת והמשיבה 2, שלא כדין, חזקה ברכוש המשותף )בעיקר בחזית הבנין(, גידרוהו
ובנו עליו מבנה עשוי ברזל וויטרינות זכוכית. כן הוקם על ידיהן קיר החוסם את היציאה
מחדר המדרגות לחדר הבנין. בכתב התביעה עתרה המשיבה 1 למתן הצהרה לפיה אסור למבקשת
ולמשיבה 2 לתפוס שטחים בחצר הבנין. עוד הוסיפה המשיבה 1 ותבעה מהן לסלק את ידן מחדר
הבנין באופן שיפרקו ויסלקו את מבנה המתכת וויטרינות הזכוכית שבחזית הבנין, יפרקו
ויסלקו גידורים, דלתות וקירות שבנו לצורך תחימת החצר ויפרקו ויסלקו את הקיר בחדר
המדרגות החוסם את המעבר לחצר. לסעדים מקוריים אלה נלוו סעדים נוספים הנוגעים להצהרה
בדבר זכות המשיבה 1 לשימוש חופשי בחדר המדרגות הצמוד ליחידותיה של המבקשת לרבות
סילוק דלת כניסה לחדר המדרגות ולגג הבית המשותף.