הסכם בדבר רישום הערת אזהרה הנוגעת להעברת זכויות "לאחר מאה ועשרים" – הנוגד הוא את חוק הירושה?

העתירה שלפנינו והרקע לה

לפנינו דיון בתוקפו של סעיף 8 בהסכם הגירושין שגובש, נערך ונחתם ביום כ"ו באדר ב' תשע"ט (2.4.19) בסיועו של בית הדין הרבני הגדול.

נזכיר כי בסעיף 8 להסכם נאמר:

ארבעה־עשר יום לאחר שהדירה תעבור על שם האישה (האיש יעביר את זכויותיו בדירה על שמה) האישה מתחייבת לרשום הערת אזהרה ש'אחרי מאה ועשרים שנה' הדירה ברחוב [ה'] תעבור על שם ארבעת ילדיה בחלקים שווים.

כפי שיובהר להלן סעיף זה נוסף להסכם מפני שהיה רצון להגיע לפיוס עם ילדי הצדדים שהמשיב כמו המערערת לא רצו לפגוע בזכויותיהם.

המערערת באמצעות באי כוחה טוענת, בין היתר, שהסעיף אינו חוקי שכן הוא נוגד את סעיפים 8 ו־27 לחוק הירושה.

כמו כן מעלים באי כוחה טענה מקדמית כי בית הדין נעדר סמכות לדון בשאלה זו של תוקף הסעיף והשלכותיו על קיום או ביטול ההסכם. זאת משום שהצדדים התגרשו לפני כשנתיים וכיום, לאחר שבית הדין הגדול 'קם מכיסאו', אין בסמכותו לפרש את סעיף 8 להסכם, אף שהיה שותף בעריכתו. כתוצאה מכך גם אין סמכות לבית הדין לשנות את ההסכם במציאת תחליף לסעיף 8, בדרך שבה ניתן יהיה לקיים את ההסכם ולהוציא לפועל את כוונת הצדדים עובר לחתימה על ההסכם, וכן אין הוא יכול להתאימו לבחינת אומד דעת הצדדים כפי שהוא משתקף הן מלשון ההסכם והן מהתנהגותם שהייתה במהלך הדיונים כשהוסכם על רישום הערת אזהרה על זכויותיו של האיש לטובת ארבעת הילדים בד בבד עם העברתן על שמה של האישה.

רקע ועובדות

נזכיר את עיקרי השתלשלות ההליכים בתיק זה. התיק הובא לבית הדין הגדול בערעור על החלטת בית הדין האזורי שלפיה הוטלו צווי הגבלה על האישה שסירבה זמן ממושך להתגרש אף על פי שחויבה בחיוב גירושין, ולאחר ניסיונות רבים למצוא פיתרון.

טענת האישה בערעור הייתה כי יש להשאיר פסק דין קודם שניתן כשלוש שנים לפני כן בבית הדין הגדול, שקבע כי אין עילה מוכחת לחיוב גירושין ולכן על הבעל להציע לאישה פיצוי מתאים כדי להתגרש. במהלך הדיון הובאו לפני בית הדין גם פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה שכבר פסק ואיזן את הבתים וזכויות הצדדים בחלקים שווים, ואשר הוגש המערערת הגישה עליו ערעור לבית המשפט המחוזי מאחר שסברה כי יש לבצע חלוקה עודפת לטובתה ולהחריג את הבתים מן האיזון. בערעור לבית המשפט המחוזי עדיין לא התקיים דיון. כמו כן, נציין, הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט תביעה של המערערת כנגד חלק מילדיהם.

בדיון הראשון שהתקיים ביום י"ט באדר ב' תשע"ט (26.3.19) ניסה בית הדין, כדי לשכנע את האישה להסכים לקבלת הגט מבעלה, להביא את הצדדים להסכמות כוללות בכל העניינים ולייתר את המשך ההתדיינות המשפטית, תוך הסכמה שיושב ראש ההרכב ונשיא בית הדין הגדול ישוחח עם ילדי הצדדים לאחר הגירושין והגעת הצדדים להסכמה כוללת בענייני הרכוש, במטרה לחדש את קשריהם עם המערערת ולסיים את הסכסוך המשפחתי. בתום משא־ומתן ארוך הציע בית הדין לצדדים ולבאי כוחם שתי הצעות חלופיות להסכם, וניתן להם זמן לעיין בהם עד לדיון שלאחריו. בדיון השני בתאריך כ"ו באדר ב' תשע"ט (2.4.19) לאחר משא־ומתן שארך שעות רבות ודן בהצעות הקודמות, ולאחר שהמערערת הגישה לבית הדין גם את העתק כתב הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, גובש ההסכם שהביא לידי הסכמה לגירושין מיידיים, ביטול צווי ההגבלה ומתווה חדש לחלוקת הרכוש בין הצדדים שייתר את המשך הדיונים המשפטיים ביניהם, הן בבתי הדין והן בבית המשפט, ובכך יאפשר לסיים את הסכסוך המשפחתי.

לאחר הגירושין אכן שוחח נשיא בית הדין הגדול עם ילדי הצדדים כדי לקדם פיוס כולל עם האם, כפי שהבטיח. אך סיום הסכסוך לא הגיע. שבועיים לאחר חתימת ההסכם, בתאריך י"א בניסן התשע"ט (16.4.19), פנתה המערערת לבית הדין – תחילה ב'מכתב אישי' – וטענה כי הסכם הגירושין אינו שוויוני, אינו תואם את זכויותיה העודפות, ונחתם על ידה תחת לחץ, ולכן היא מבקשת לבטל את אישור ההסכם (לא את הגירושין). המשיב התנגד לבקשה כשלטענתו הוא שהסכים לוותר לטובת המערערת, לבקשת בית הדין, כשבתמימותו האמין כי למרות ההפסד מזכויותיו בהסכם הגירושין הוא מסיים בכך סופית את הסכסוך רב השנים, ואי אפשר לנסות לסחוט וויתורים נוספים לאחר ההסכם. בית הדין כתב בהחלטה מיום י' באייר התשע"ט (15.5.19):

לאחר העיון בית הדין אינו רואה מקום להיעתר לבקשת האישה. בית הדין הקדיש זמן רב כדי להביא את הצדדים לפשרה הוגנת, וכידוע בכל פשרה כל צד מוותר על חלק מדרישותיו. האישה הייתה מיוצגת, והתרשמנו שידעה והבינה את פרטי ההסכם וחתמה על ההסכם מרצונה החופשי. לאור האמור הבקשה נדחית וההסכם יישאר בתוקפו.

שוב נשמעו בקשות וטענות הדדיות במשך זמן על אי־מימוש ההסכם. רצונה של המערערת לחזור בה מההסכם גבר לאחר פרישת אחד מדייני ההרכב (כבוד הרב א' אהרון כץ) לגמלאות, אז פנו באי כוחה וביקש להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי.

להלן ציטוט ותיאור מהלך גיבוש ההסכם, מפי בא כוח האישה שהיה נוכח בעת גיבוש ההסכם. הדברים נכתבו שמונה חודשים לאחר חתימת ההסכם, בבקשה מיום ג' בכסלו התש"ף (1.12.19) לביטול ההסכם ולהחזרת הדיון לבית הדין האזורי:

[...] נקבע דיון בערעור ליום י"ט באדר ב' התשע"ט (26.3.2019), בדיון שמע כבוד בית הדין בהרכב כבוד הדיינים הרב דוד ברוך לאו – נשיא, הרב אליעזר איגרא והרב א' אהרן כץ, את הצדדים, ובסופו של יום הציע לצדדים הצעות מספר להסכם כולל. בהתאם נקבע דיון המשך ליום כ"ו באדר ב' התשע"ט (2.4.2019), בדיון זה הושגה נוסחה סופית עליה חתמו הצדדים. ביום י' בסיוון התשע"ט (13.6.2019) נאלצה האישה להגיש לכבוד בית הדין בקשה מפורטת למתן הוראות בשל העובדה שהבעל ביקש רק את זכויותיו אולם התעלם כלל מחובותיו וכן מהעניינים החוקיים שעומדים בשורש העניין לביצוע ההסכם.

הרי לך שבא כוח האישה מדווח על שותפות ויוזמת בית הדין בהכנת ההסכם והוא אינו מציין כי הופעל לחץ או שחלה אי־הבנה בהסכם ולא טוען על מחטף בסעיפים שנוספו לעת ערב, וכן לא על שלא היו גירושין כהלכה [כפי שנטען בהמשך]. טענותיו היו על חובות קיימים, הערכה לא נכונה של שווי הנכסים וטענה חוקית על סעיף 8 [כנ"ל].

בא כוח האישה ציין כי לאור טענתו לביטול ההסכם יש להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי שהוא הערכאה הנכונה לדיון כדי לתת זכות ערעור, ובעיקר מהחשש הכבד שהמשיב כאשר יתברר לו שתוצאת הדיון לא נוחה לו יפנה לבג"ץ בטענה שסדרי הדין לא היו כראוי, וכלשונו בסיום הבקשה :