הסדרת חישוב תשלום דמי חגים לעובדים על בסיס שעתי - פסקדין

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן ונציגת הציבור גב' פסה מרקוביץ'; ס"ע 23500-09-11, ס"ע 50859-09-11, ס"ע 23551-09-11, ס"ע 23590-09-11; ניתן ביום 6.1.2013), שבו חויבה המערערת לשלם למשיבות תשלומים שונים בגין זכויותיהן הסוציאליות.
2. בשלב זה של הדיון, ערעור המערערת מתייחס לחיובים הבאים^[1]: תשלום הפרש דמי חגים למשיבות 2 ו- 4^[2]; תשלום פדיון חופשה למשיבה 2; תשלום תוספת ניהול למשיבה 4. בהתאם, בפסק דיננו נתייחס אך ורק לדרוש להכרעה ברכיבים שבערעור.
3. במסגרת הדיון בערעור פירט בית הדין לפני הצדדים את העקרונות לסיום ההליך בהסכמה, וכך נקבע:

"א.באשר לדמי חגים – יש לחשב לפי החגים שנפלו בימים א' עד ה' בלבד ובתקופות בהן המשיבות עבדו בפועל ולא שהו בחופשה כמו חופשת לידה.

ב. באשר לחופשה השנתית – לגבי המשיבה 2 משהתברר מתלושי השכר כי עבור הימים שיצאה לחופשה שולם לה שכר (דמי חופשה שנתית), כי אז יש לחשב את פדיון החופשה לפי הרשום בתלושים.

ג.  באשר לדמי הניהול – בנסיבות שאינן שנויות במחלוקת, ולאור התקופה הארוכה שהמשיבה 4 קיבלה את דמי הניהול המופחתים, יש לראות בה כמי שמסכימה להפחתה.

בשים לב לעקרונות המפורטים לעיל, הצדדים ידברו ביניהם לגבי סכומי ההחזר שעל המשיבות 2 ו- 4 להחזיר למערערת וכן לגבי מספר תשלומי ההחזר."

4. ב"כ המשיבות ביקש להתייעץ עם מרשותיו שלא נכחו בדיון. ביום 18.5.15 הודיעה המערערת כי העבירה לב"כ המשיבות הצעה להסדר פשרה, אך לא קיבלה את תגובתו, אף שהועברה לו תזכורת. ביום 19.5.15 הודיע ב"כ המשיבות כי נסיון הפשרה עם המערערת לא צלח וכי הוא מבקש שיינתן פסק דין.

בנסיבות אלה אין מנוס מהכרעה בערעור, שכאמור בשלב זה מתייחס למשיבות 2 ו- 4 בלבד. לפיכך, כבר בשלב זה ניתן לקבוע כי הערעור ביחס למשיבות 1 ו- 3 נמחק.

דמי חגים

5. המערערת עוסקת בתחום הצעצועים. המשיבה 2 הועסקה במערערת מיום 25.3.07 ועד ליום 15.7.11. המשיבה 4 הועסקה במערערת מיום 21.7.07 והמשיכה בעבודתה במערערת במועד בו הוגש כתב התביעה (12.9.11). המשיבות, ובכללן המשיבות 2 ו- 4, הועסקו במשמרות, חמישה ימים בשבוע (בימים א' – ה'). בימי שישי ושבת אין עבודה במפעלה של המערערת. המשיבות השתכרו שכר שעתי.
6. מעיון בפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי למשיבות נפסקו דמי חגים באופן הבא: שנות העבודה מוכפלות ב- 9 ימי חג שלהם זכאי עובד בשנת עבודה, לפי צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.1.1995, המסדיר, בין היתר, את הזכאות לדמי חגים^[3] (להלן – צו ההרחבה). מהתוצאה הופחתו ימי חג שחלו בשבת וכן ימי חג ששולם בעדם למשיבות. בפסיקה כאמור ברכיב דמי חגים נפלו טעויות אחדות עליהן נעמוד להלן. נדגיש, כי בתביעה לדמי חגים יש לבחון קיומה של זכאות לדמי חגים לגבי כל חג וחג, בשים לב להוראות צו ההרחבה החל (למשל העדר זכאות בגין שלושת חודשי העבודה הראשונים) ויתר נסיבות העניין (למשל טענה לשהיית עובדת בחופשת לידה).
7. במקרה הנוכחי, המערערת עשתה מלאכתן של המשיבות, וצירפה לכתבי ההגנה שהגישה רשימה של החגים שחלו בתקופת העבודה של כל משיבה, תוך ציון טעמיה לאי תשלום דמי החג – חג שחל ביום שבת או ביום שישי או חג שחל בתקופת חופשת לידה. לפיכך, כל שהיה לעשות הוא לבחון לגבי כל חג וחג האם קיימת זכאות לדמי חגים בגינו, ואם קיימת זכאות – האם שולמו בעד אותו חג דמי חגים. משבית הדין האזורי לא פעל כאמור, אין מנוס מכך שערכאה זו תידרש לבדיקה האמורה.
8. טרם שנבחן לגבי כל משיבה את הזכאות לדמי חגים נעיר את ההערות הבאות:

א.   לא היתה מחלוקת על כך שהמשיבות אינן זכאיות לדמי חגים בעד חגים שחלו בשבת.

ב.    משלא היה חולק כי יום שישי לא היה יום עבודה במפעלה של המערערת, הרי שלא היתה למשיבות זכאות לדמי חגים בעד חגים שחלו בימי שישי.

צו ההרחבה קובע בסעיף 7 כך: