הנדל נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ואח'

פסק דין

ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 19.02.09, לפיה אישרה את החלטת הועדה הרפואית מיום 23.08.05, וקבעה למערער דרגת נכות של 45.16%, כולל תקנה 12.

המערער מיוצג בידי חתנו, מר זאב פרנקל. טענתו בעיקרה היא כי שגתה הועדה הרפואית העליונה עת קבעה את שיעור הנכות בהתבסס על הפגימה בעין ימין בלבד, תוך שהיא קובעת כי נכותו בעין שמאל אינה מוכרת ואף לא התבקשה. המערער עומד על כך שבהתאם להחלטה שניתנה בו"ע 2299/03 הוכרה נכותו בשתי העיניים, ותוכן הדיונים בפני ועדות רפואיות בפניהן הופיע בעבר תומכות במסקנה זו. לשיטתו, יש לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעמו, ד"ר ידוואב, ממנה עולה כי לנוכח הפגימות בכל אחת מעיניו דרגת נכותו המצטברת עומדת על 90%, ובמיוחד כך לנוכח העובדה ש"על זה הגיב הרופא מטעם הועדה הרפואית העליונה ה"ה ד"ר ברוך שוורץ כי על הממצאים איננו חולקים (ראה חוו"ד בנספח 5)". יתר על כן, המערער גורס כי הוא "זכאי להכרה בנכות גם בעין השמאלית מאותן בעיות ברשתית שהוכר בעין ימין".

בנוסף, מלין המערער על אופן התנהלותה של הועדה הרפואית העליונה. ביחס להחלטה שניתנה טוען המערער כי:

"ברור כי אם הגיעו לערכים שגויים, הוא כתוצאה מכך שכל הנימוק הוא סימון המטרה לפי נפילת החץ בדיעבד, והוא נימוק לא נכון בלשון המעטה, והמטרה היחידה להתחמק מהפסיקה שנפסקה לטובת העורר, הליך בה (צ"ל בו, ש.ד.) בחרה הועדה כנגד נכים רבים בכדי שלא לעבור את מחסום ה-50% שקבעה לעצמה" (ההדגשות הוספו, ש.ד.).

וביחס להתנהלות הדיון טוען המערער, מפי מר פרנקל, כי לא הספיק למצות טיעוניו, מאחר שהוצא מהחדר בטענה שהוא חוזר על עצמו, ובשל כך אין רישום לטענתו כי הוא זכאי ל- 5% נכות נוספים בגין היפרדות הרשתית, וזאת מעבר לאחוזי הנכות שנפסקו בגין הליקוי בחדות הראייה.

לבסוף, טוען המערער כי יש לפסוק לו פיצוי בהתאם לתקנה 12 גם בגין הפגימה בשיניים. לגרסתו, שגתה הועדה הרפואית העליונה משלא פסקה לו פיצוי כאמור, והנמקתה בנושא זה לוקה בחסר, שכן היא מתמצה בחזרה על לשון התקנה, ואינה בוחנת לגופו של עניין את הנכות והשפעותיה. על פי הנטען, עיוורונו של המערער מקשה עליו בפעולת האכילה, הוא "נחתך, נחבל, קשה לו לאכול דברים", ולפיכך מדובר בהחמרה והוא זכאי לפסיקת פיצוי גם בהתאם לתקנה 12.

המשיבה, בעיקרי הטיעון מטעמה, טוענת כי בתאריך 18.05.05 הכירה ועדת העררים בנכותו של המערער בגין פגימת היפרדות רשתית. המשיבה מטעימה, כי בהחלטתה קבעה ועדת העררים שהיפרדות הרשתית אינה קשורה במישרין לאירועי השואה, אולם יש להכיר בהאצת התפתחותה עקב מכות שיקבל המערער בראשו, ולפיכך תוכר הפגימה בשיעור של מחצית מהנכות שתיקבע בגינה. המשיבה מפרטת את השתלשלות העניינים - הוועדות הרפואיות והרופאים השונים בפניהם הופיע ונבדק המערער, וכן הדיונים שהתקיימו בעבר בפני בית משפט זה - ומציינת כי במהלך הבדיקות הרפואיות סירב המערער להזלפת טיפות להרחבת אישונים, ולפיכך לא ניתן היה לקבוע ממצאים חדשים. ביחס לדרישת המערער לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ידוואב, המומחה מטעמו, טוענת המשיבה כי:

"הוועדה הרפואית העליונה לאחר שסקרה את ההיסטוריה של התיק קבעה כי הנכות המוכרת היא רק בעין ימין בגלל היפרדות הרשתית, וזה רק מחצית על חשבון הרדיפות כפי שנקבע על ידי וועדת העררים הייתה (כנראה צ"ל הנכות, ש.ד.) בעין שמאל לא הוכרה כקשורה לרדיפות ולכן הוענקה תקנה 12".

וביחס לדרישת המערער לפסוק פיצוי בהתאם לתקנה 12 גם לגבי השיניים, טוענת המשיבה כי:

"כן ציינה הוועדה כי אין מקום להענקת תקנה 12 לגבי הנכות בשיניים היות ומצבו הכללי של המערער וגילו לא מוסיפים לנכות השיניים הקשורה לרדיפות".

כמו כן, הסכימה המשיבה להחזיר את הדיון לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתבדוק האם יש מקום להחיל את תקנה 13 בעניינו של המערער.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בתאריך 02.07.09 חזר המערער על טענותיו. עו"ד סמל, ב"כ המשיבה, הפנה לעיקרי הטיעון, וביקש שהות "לבדוק את הטענה כי כל הזמן דובר על שתי עיניים". בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים בתום הדיון, ניתנה למשיבה שהות למסור הודעה בעניין זה עד ליום 22.07.07. בהודעה שנמסרה באיחור רב, בתאריך 03.11.09, חזרה המשיבה וציינה כי הועדה הרפואית העליונה לא יכלה להעריך את נכותו של המערער בעין שמאל מאחר שלא שיתף פעולה בבדיקות, והבהירה כי:

"כיום הנכות שנקבעה היא לגבי עין ימין שבה קיימת היפרדות הרשתית והוענקה תקנה 12 לנכות המוכרת בעין ימין בשל הראיה הירודה בעין שמאל. במידה ויאות המערער להיבדק, תיקבע נכות לעין שמאל אשר תתווסף לנכות הקיימת".

דיון והכרעה

פסק דינה של ועדת העררים בו"ע 2299/03 מיום 20.04.05 קובע כדלקמן:

"פגימת עיניים

7. מהחומר הרפואי ומחוות הדעת עולה כי העורר סובל מהיפרדות הרשתית וזאת מעל 20 שנה. היפרדות הרשתית אינה קשורה במישרין לאירועי השואה אך נראה כי יש להכיר בהאצת התפתחותה עקב מכות שקיבל העורר בראשו בתקופת השואה.

8. קיימת אינדיקציה גם לדלקות בחלק האחורי של העין, אולם מהחומר הרפואי לא ברור באילו דלקות מדובר ולפיכך, לא ניתן להתייחס לכך.

9. לאור ההתפתחות המואצת של היפרדות הרשתית למרות שרקעה הוא תורשתי, יש להכיר בפגימה זו באופן חלקי, היינו בשיעור של מחצית משיעור הנכות שיקבע בגין פגימה זו.