הנדון: היסודות ההלכתיים לחיוב בהוצאות משפט ולשיעורן

החלטת בית דין קמא – מושא הערעור

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי שניתנה ביום כ"א באלול תשע"ט (21.9.19), החלטה שבה נדחתה הבקשה לפסילת ההרכב שהעלה בא כוח המערער כנגד בית הדין האזורי. להלן ציטוט מהחלטת בית הדין האזורי:

סיכומו של דבר הבקשה לפסילה אינה יכולה להתקבל והיא נדחית.

כשאין יסוד לטענת הפסילה על פי ההלכה הדיין מנוע מלפסול עצמו בעקבות בקשת פסילה שאינה מוצדקת. יצוין להחלטתו של נשיא בית הדין הגדול הגאון רבי אברהם שפירא זצ"ל מיום ט"ו באלול תשמ"ה שהובאה בספר שורת הדין (כרך ט עמוד תנז) ושבה כתב כדלהלן:

בהתאם לתקנות הדיון, הועברה אלי לאישור החלטת בית הדין האזורי ירושלים מיום כ"ט סיון תשמ"ה להסתלק מלהמשיך בדיון בתיק זה.

הנימוק שניתן, שמכיון שבא כוח הבעל העלה חשדות נגד בית הדין לכן אין בית הדין יכול להמשיך בדיון, אינו נימוק כלל ואף משמש תקדים מסוכן. תגובה כזאת של כניעה להטלות דופי בבית הדין עלולה להביא לידי שיתוק של עבודת בית הדין. במקום לדחות בתקיפות תעלולים של בעל דין כשבית הדין יודע שדבריו מנוגדים לאמת – נכנעים לדרישתו המחוצפת, וכדי בזיון וקצף.

לפי הדין, אסור לבית הדין להימנע בכגון דא מלדון דין אמת ומלעשות צדק. אין לקבל את ההסתלקות, ובית הדין ימשיך במשפט, וכתורה יעשה.

על כן: התובע יגיש את סיכומי טענותיו, והם יתקבלו תוך עשרה ימי עבודה ממועד חתימת החלטה זו. ככל שלא יוגשו, הנתבעת תגיש את סיכומי טענותיה תוך שלושים יום, מהמועד שיחלפו עשרת הימים הנזכרים, וימי חג ומועד אינם באים בחשבון הימים.

עד כאן לשון ההחלטה.

הדיון בהחלטת בית דין קמא בעניין אי־פסילת ההרכב ומסקנתו

בתחילת הדיון, עוד טרם יעלה בא כוח המערער את טענותיו, פנה בית הדין הגדול אל בא כוח המערער בהצעה כי היות שהדיון לפני בית הדין האזורי עומד בשלב הסיכומים ומייד לאחר מכן ייתן בית הדין האזורי פסק דין סופי, שייתכן בהחלט כי המערער יקבלו, הרי שבית הדין הגדול מציע לבא כוח המערער למשוך את הערעור ולהמתין לפסק הדין הסופי (שורה 30 לפרוטוקול). בא כוח המערער דחה הצעה זו ועמד על זכותו להשמיע את כל טענותיו בערעור (שם שורות 31–33). מכאן עבר בית הדין הגדול לשמוע את הערעור.

בא כוח המערער שטח בפנינו באריכות במשך למעלה משעתיים את שלדבריו מהוות ראיות כי אב בית הדין האזורי מוטה נגד המערער. ברור כי במהלך דיון כזה שהיה דיון ענייני היו דין ודברים בין בית הדין לבא כוח המערער, זאת כאשר בית הדין הגדול דן בפרטנות על כל אחת ואחת מהראיות שהעלה בא כוח המערער.

לאחר שלמעשה סיים בא כוח המערער להעלות כל טענותיו, ביקש בא כוח המערער שוב את רשות הדיבור וקיבל אותה. בא כוח המערער הודיע כי מאחר ש"הבין" לדבריו "את רוח בית הדין" וכי "מפה לא תבוא תשועה" הרי שהוא מקבל את הצעת בית הדין הגדול לעזוב ולמשוך את הערעור ולהמתין עד לאחר פסק הדין (שם שורות 264–265). ובהמשך (בשורה 285) אמר בא כוח המערער: "אנו מושכים את הערעור" ואחר כך (בשורה 294) אמר בא כוח המערער: "אני מושך את הערעור, שיבקשו הוצאות."

בא כוח המשיבה התנגד נמרצות משום שלדעתו כך יישאר מצב שבו תהיינה כתובות כל הטענות השקריות וההשמצות, לשיטתו, של בא כוח המערער כנגד המשיבה, טענות שיש בידו להוכיח שכולן שקר ושהוא עומד על זכותו להשיב עליהן. וכאמור בפרוטוקול (שורות 265–269):

בא כוח המשיבה: אני מתנגד.

אין כאן מילה מוסכמת. האדון בעזות מצח מציג שקרים לפניכם ו'מלכלך' את המשיבה. ובפרוטוקול נכתבו כל בטענות השקריות. זכותי להגיב ופשוט להוכיח שבא כוח המערער בעזות מציב בפניכם 'עובדות' שקריות. לא ייתכן להשאיר את המצב כך ללא שמיעת הדברים שלי.

בא כוח המשיבה אף הצליח להביא דוגמה אחת שלדבריו יש בה להוכיח כי בא כוח המערער הציג לבית הדין הגדול 'עובדות' שקריות (ראה שורות 270–281).

בית הדין הוציא את הצדדים אל מחוץ לאולם כדי להחליט אם להמשיך ולשמוע את טענות בא כוח המשיבה או שהיות שלמעשה הערעור 'נמשך' אין מקום להמשיך – דבר שיהא בו רק בזבוז זמן.

בית הדין דן בסוגיה זו תוך התייעצות טלפונית עם המחלקה המשפטית והחליט שלא להמשיך בשמיעת דברי בא כוח המשיבה תוך הודעה מודגשת כי אין בכך אישור כלשהו לנכונותן של הטענות שטען בא כוח המערער.