התביעה בתיק זה עניינה בשאלת גובה הפיצוי המגיע בגין אופנוע ים ועגלה נגררת לנשיאתו אשר נתפסו כדין ע"י משטרת ישראל ביום 5.10.1998, שעה שהתובע מס' 1 נהג באופנוע הים, על מנת שישמש כמוצג במסגרת ההליך המשפטי שנוהל נגד התובע מס' 1. ביום 14.6.2004 עם סיום ההליך המשפטי האמור (לנוכח הסדר טיעון), ניתן צו להחזרת אופנוע הים. לאחר מתן הצו התברר כי עקב טעות בזיהויו של אופנוע הים, הושמדו אופנוע הים והעגלה הנגררת, וכי אין בידי הנתבעת למלא את הצו שניתן.
התביעה המקורית הוגשה ע"י התובע מס' 1 אשר לפי טענתו רכש את אופנוע הים. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את בעלותו של התובע מס' 1 באופנוע הים, וטענה כי האופנוע רשום על שמו של מר ג'ק גולדשטיין. בהמשך, צורף מר גולדשטיין כתובע מס' 2. במסגרת הסכמה בין התובעים הצהיר התובע מס' 2, כי אם יועברו לזכותו כספים, הוא מבקש להעבירם לתובע מס' 1, באמצעות באת כוחו (ראה: עמ' 21 לפרוטוקול הדיון).
בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים להצעה לפיה פסק הדין, לעניין שווים של אופנוע הים והעגלה והפיצוי המגיע בקשר אליהם, יינתן על דרך הפשרה מכח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, וכן הסכימו להצעת בית המשפט לפיה הסך שייפסק יועבר לזכותו של התובע מס' 2, כמפורט בפרוטוקול הדיון. לנוכח הסכמה זו, התייתר הצורך בהכרעה בדבר מעמדו של התובע מס' 1 והשאלה המרכזית שנותרה במחלוקת נוגעת לעניין הערכת שווים של אופנוע הים והעגלה וגובה הפיצוי.
בקשר לסוגיה האמורה הוגשה מטעם התובע חוות דעת של שמאי, אשר לפיה מחירו של אופנוע ים מסוג ושנתון האופנוע נושא הדיון, נכון לתאריך 2.10.1998, עמד על 20,500 ש"ח. לנוכח המידע שנמסר לשמאי מהתובע מס' 1 לפיו אופנוע הים היה במצב טוב, הוסיף השמאי למחיר המחירון 10% והעריך שווים של אופנוע הים בסך של 22,500 ש"ח. לפי חוות דעת השמאי, שווי הנגרר, נכון ליום 2.10.1998, עמד על סך של 4,000 ש"ח.
השמאי מטעם התובע העיד ונחקר אודות חוות דעתו. לנוכח המסמכים שהוצגו בפניו הודה השמאי כי בשנת 1998 רישיון הרכב לא היה בתוקף. לטענתו, העדר הרישיון לא השפיע על ערכו של הרכב. עוד טעם השמאי בעדותו, כי אין משמעות רבה לשאלה האם הרכב היה יד ראשונה או יד שניה. לעניין שווי העגלה העיד, כי העריך שוויה לפי סקר שווקים. הוא מעריך כי כיום עגלה כזו שווה כ- 5,000 ש"ח. לעדותו של השמאי, שריטות באופנוע הים אינן משפיעות באופן ממשי על ערכו. אם היה חור בפיברגלס, הדבר משפיע על ערכו. אם החור הוא בחלון, אין לכך משמעות שכן מדובר בחלק פלסטיק שמתפרק וניתן להחלפה. השמאי הודה כי נתן הערכתו מבלי לראות תמונות של אופנוע הים. במענה לשאלה, האם חלוף השנים בהם נותר אופנוע הים במחסנים משפיעים על ערכו השיב, כי ישנה ירידת ערך משמעותית בין היתר מאחר וישנם חלקי פלסטיק שמתייבשים, הכלי לא מטופל, מתבלה ומנוע שאינו פועל משך תקופה ארוכה עלול להידרש לשיפוץ. בכל מקרה, בחלוף פרק הזמן שבו שהה אופנוע הים במחסנים, לא ניתן היה לעשות בו שימוש ללא טיפול, כגון החלפת צנרת ושמנים.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה, לפי איזה מועד יש לקבוע את ערכם של אופנוע הים והעגלה.
לנוכח המחלוקת האמורה ביקשתי לקבל פרטים גם לגבי מחירון אופנוע הים בחודש יוני 2004. הדגשתי, כי אין בשאלה שהוצגה לגבי מחיר המחירון באותה עת, כדי להביע עמדה לעניין המחלוקת, מהו המועד הנכון לקביעת ערכם של אופנוע הים והעגלה, לצורך קביעת גובה הפיצוי.
ב"כ התובע הגישה מחירון אופנועי ים לחודש יוני 2004, תוך מתן דגש על עמדתה, לפיה המחירון האמור אינו רלבנטי. בהמשך הוגשה הודעה נוספת, בהתאם לבקשת בית המשפט, לפיה הובהר כי המחיר המשתקף מהמחירון, לחודש יוני 2004, עומד על סך של 9,000 ש"ח. המחירון אינו מתייחס למחיר העגלה. פעם נוספת הודגש, כי לעמדת התובע המועד הרלבנטי הוא חודש אוקטובר 1998, תוך הפניה לנתונים שפורטו, בהקשר זה, בחוות דעת השמאי.
לעמדת ב"כ התובע, יש לפצות את התובעים על פי מחירון אופנוע הים נכון ליום תפיסתו, קרי, חודש אוקטובר 1998. כמפורט לעיל, זהו המועד לגביו ניתנה הערכת השמאי מטעם התובע בחוות דעתו אשר צורפה לכתב התביעה.
אף בהנחה כי אופנוע הים אוחסן ובמשך השנים חלה ירידת ערך, הרי שנזק זה הוא באחריותה של הנתבעת אשר היה עליה להשיבו באותו מצב שנתפס.
הערכת שוויו של אופנוע הים לפי מועד מתן הצו להשבת התפוס יביא לתוצאה לפיה התובע ייענש פעמיים. פעם אחת בהליך המשפטי שנוהל נגדו ופעם שניה בשל ההפסד הכספי המשמעותי בגין התקופה בה היה אופנוע הים מוחזק.
מנגד, לעמדת ב"כ הנתבעת, יש להעריך את שוויו של אופנוע הים בהתאם למחירון נכון ליום מתן צו בית משפט להחזרתו, קרי, חודש יוני 2004, שכן עד למועד זה לא פנה התובע בבקשה להחזרת התפוס. בהקשר זה טוענת ב"כ הנתבעת, כי אפילו מחיר המחירון אינו רלבנטי, שכן מתייחס לאופנוע ים שמיש ואילו בעניננו שהה הרכב במחסנים מספר שנים ונהיר כי מצבו לא היה כפי המועד בו נתפס.
לא הנתבעת היא שהביאה לירידת ערכו של התפוס אלא משך הזמן בו שהה באחסנה ולא בשימוש שוטף וכן העובדה שלא היה לאופנוע הים רישיון בתוקף.
באשר לעגלה הנגררת, לטענת ב"כ הנתבעת, הצו להחזרת התפוס התייחס להחזרת אופנוע הים בלבד ללא התייחסות לעגלה הנגררת ועל כן אין לתובעים זכות פיצוי בגינה.
בנוסף, לטענתה יש לנכות את רשלנותם התורמת של התובעים - הנוגעת לפי הנטען לעובדה שאופנוע הים לא נשא סימני זיהוי דבר שתרם לטעות בזיהוי ולהשמדתו - מערכו של אופנוע הים שייקבע.
בכל מקרה, בית המשפט התבקש שלא לפסוק ריבית והצמדה מלאים על פי חוק, בשל טענה לשיהוי בפניית התובע ובהגשת התביעה.
כמפורט לעיל, בהסכמת הצדדים, פסק הדין ניתן על דרך הפשרה.
לצורך זה עיינתי בסיכומי הצדדים ובחומר המצוי בתיק בית המשפט, והבאתי בחשבון את השיקולים השונים הצריכים לעניין. במסגרת הקביעה הניתנת בדרך הפשרה, החלטתי לפסוק סכום גלובלי. כמו כן, יתווספו לסך שייקבע הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מסוים, שנקבע על פי שיקול דעתו של בית המשפט בפסיקתו בדרך הפשרה.
החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 2 סך של 15,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.2002.