המרכז לגביית קנסות והצאות נ' בן-עמי

החלטה

עניינו של הליך זה, הינו הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנתבע, אשר חייב קנסות בשיעור ניכר למרכז לגביית קנסות.

בכתבי הטענות, מבהירה ב"כ התובע, כי מקום מושבו של החייב אינו בארץ, מאז שנת 1998, וכי יצא מן הארץ לפני כשלוש שנים, ומאז לא שב.

תקנה 384 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, (להלן: "תקסד"א") קובעת:

"היה המשיב תושב חוץ, לא ינתן כנגדו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שירשמו".

לאחר כניסתו לתוקף של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, צריכה הוראת סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, כמו תקנה 384 לתקסד"א, להתפרש לרוחו ולאורו ומכאן שיש לכבד את הזכות החוקתית שבסעיף 6 (א) לחוק היסוד הקובעת כי "כל אדם חופשי לצאת מישראל".

באשר לתושב חוץ, נקבע כלל בפסיקה לפיו, אין מעכבים יציאתו של תושב חוץ מהארץ אלא רק במקרים נדירים ביותר, כאשר מתקיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ. (ראה: ע"א 249/69 פרויליך נ' פרויליך, פ"ד כג(1) 701, 705 (1969); ע"א 230/69 קנטי נ' שווילי, פ"ד כג(1) 501, 506 (1969); בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס, פ"ד מח(4) 529 (1993)).

מנגד, עובדה זו בלבד שהאדם הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ (ע"א 703/70 סומך נ' עוזר, פ"ד כב(2) 799).

הלכה מנחה בעניין עיכוב יציאה של בעל דין מישראל נקבעה בבג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האיזורי, תק-על 94(1) 1139, 1146, שם נקבע כי אמת המידה החוקתית לפיה ניתן לעכב יציאת בעל דין מהארץ משתנה על פי מהות הזכות המהותית אשר להגשמתה מכוון ההליך השיפוטי עצמו.

פסיקה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הרווחת לפיה אדם המתגורר דרך קבע בחו"ל ומרכז חייו מחוץ לישראל, ואין לו כל עיסוק נכסים או מקור הכנסה בישראל, אין תועלת בעיכוב יציאתו מן הארץ. מטרת הצו בנסיבות אלה היא הפעלת לחץ על החייב באופן המהווה הטלת עונש ומפרידו ממשפחתו ואינו מסייע בפירעון החוב (ראה: בין היתר, ד' בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, עמ' 516, מהדורה שביעית, יוני 2009). ועוד נאמר לעניין זה, "עיכוב הנתבע אינו מיועד לשמש אמצעי לחץ נגדו, שיפדה עצמו משוביו" (זוסמן, סדר הדין האזרחי, עמ' 570 מהדורה שישית, 1990).

בנסיבות הענין, כאשר מדובר בהליך שאין לו תוחלת, וכאשר לעמדתי עיכוב יציאתו של תושב חוץ אינה מוצדקת (וייאמר כי אין בקיום חוב למרכז לגביית קנסות משום טעם מיוחד שיירשם, כגון, צורך לדאוג לטובתו, שלומו של קטין, תשלום דמי מזונות, או אינטרס מובהק אחר בעל עדיפות ניכרת על הזכות החוקתית), אני דוחה את הבקשה להארכת תוקף הצו, או לקביעת מועד דיון.

הואיל וההליך כולו, אין לו תוחלת, אלא לצורך מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, כאמור בסעיף 8 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות תשנ"ה 1995, ובשים לב לשינויי החקיקה המרחיבים את הסמכויות המוקנות למרכז לגביית קנסות, אני מורה על מחיקת ההליך.

לאחר כניסתם של שינויי החקיקה לתוקפם, יוכל התובע לחדש ההליכים במסגרת זאת.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: